יעקבי ציפי

ציפי יעקבי

תאריך לידה: 17/03/1952
תאריך פטירה: 18/10/2017
ארץ לידה: ישראל
בן זוג: צביקה יעקבי

פיסות חיים
ציפי ידעה בחייה כאב. השמחות היו מעטות.
ציפי, שלא רבים הכירו את זו הקיימת, ליד ציפי זו הידועה – עם דיבור קצת עילג ואיטי, שממעיטה להתרועע.
בשעה מסוימת מגיעה לארוחת הצהריים ויושבת עם דבורה’לה, ולבד מנסיעות בקלנוע לצרכים שלה – אינה מעורבת.

ציפי באה ממשפחה של ניצולי שואה. פתיחת חייה הייתה של מציאות קשה, וכך גם המשכם. היא נולדה וגדלה ברחובות. עם סיום התיכון והבגרות התגייסה לצבא. בהיותה בצבא התמוטטה ולא יכלה להמשיך את חייה כסדרם הברור ככל נערה.

ציפי הייתה אישה חכמה. ידעה לראות ולאבחן. כמו בן זוגה צביקה, גם היא כתבה – לא שירים, אלא מחשבות והרהורים. מעטים ידעו כמה חוכמה וכישרון היו בה, בצניעותה ובחוסר הביטחון שלה.
סירבה לבקשה לפרסם מה שכתבה, על חשבון הצבא, גם כאשר מי שליוותה אותה מטעם הצבא רצתה להוציאם לאור.

חייה של ציפי היו חיי ייסורים ברובם. נפשה הסוערת והקרועה לא אפשרה לה לחיות בטוב.
גם כשהתגלתה מחלת הסרטן, לפני שנים, סירבה לקבל טיפול. אמרה שממילא חייה לא שווים, והמוות אינו פתרון רע, וחתמה על מכתב בו היא מודיעה על סירובה לטיפולים.

חיי המשפחה של ציפי, לאחר נישואיה לצביקה ז”ל, גם היו לא קלים, ועם הימים היפים והשקטים המעטים שהיו להם, הקשיים של שניהם – לא עשו משפחה, והביאו את שניהם לחוות עוצמת סערות הנפש, גם אם ציפי תמיד ידעה ודאגה, גם אחרי פרידתם, לשלומו של צביקה.

ציפי הגיעה סוף-סוף למנוחה ולשקט שכה ייחלה לו. בודדה, גם אם בתוך חברה שדואגת לה והצבא שתמך כיוון שהייתה נכת צה”ל – נותרה חשופה, לבדה עמדה עם תחושה שהעולם קשה ונורא עבורה. בודדה כל כך, מלאת אימה מהעולם שלא היטיב עמה – מאיים ושחור היה בשבילה.

נזכור אותה.

(כתבה: הגר תמרי)