דמיר חיים

חיים דמיר

תאריך לידה: 27/06/1953
תאריך פטירה: 10/10/2019
ארץ לידה: פולין
בת זוג: בילי דמיר

פיסות חיים
אבא שלנו היה כל כך הרבה, הלב מוצף, והדף קצר. אז ננסה לשזור לפחות חלק ממנו, ממסלול החיים בהם דהר.

אבא נולד בפולין בשנת 1953 בעיירה בשם גרזוניוב. ילד פולני מתוק, חמישי מבין שישה אחים.

כשהיה בן ארבע עלתה המשפחה לארץ והם השתכנו בעכו. עם חולצה כחולה ושרוך אדום היה חניך בנוער העובד והלומד בעיר, ובהמשך גם מדריך.

בצבא היה שריונר גאה בחטיבה 188, ולחם כמ”מ צעיר בקרב הבלימה בסוריה במלחמת יום הכיפורים, מלחמה שעליה המשיך לדבר ולספר לנו שנים רבות אחר כך.

את אמא שלנו הקיבוצניקית, בילי (אז רווקה צעירה), הוא פגש בתל אביב בזמן שחרש על הספרים והמחברות בלימודי תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב.

המעבר החד, בעקבות האהבה, לקיבוץ השיתופי בשפלה לא היה מהלך טבעי לעירוני מלידה, אבל אבא, איש של אנשים ושל לב פתוח, הפתיע אפילו את עצמו והתחבר לנען בכל נימי נפשו.

מיד כשסיים את לימודיו נכנס לעבוד במפעל ההשקיה וניהל את מחלקת הפלסטיק. אחר כך המשיך לתפקיד מנהל התפעול, ואז לתחום השיווק. בשליחות המפעל יצאנו לשנתיים באוסטרליה הרחוקה, לאסוף חוויות והתנסויות, כי כזה היה אבא, איש העולם הגדול.

בנען מילא באהבה ובמסירות אין קץ תפקידים ניהוליים מאתגרים. תמיד הוביל פרויקטים ודחף קדימה, בשנים ארוכות של עשייה ציבורית. הוא היה גזבר, איש של שכל ישר, וזה שלחם להכניס לקיבוץ את המכונה המוזרה שמוציאה שטרות מהקיר – הכספומט. המאבק היה כרוך בדיונים סוערים באסיפה, כי מי שמע, ואיך זה ייתכן, שזו המכונה תחליף את הקופה הקטנה?

ותיקי נען עוד זוכרים איך אבא, שהיה ממובילי ההפרטה, ישב איתם במרפסת עד אמצע הלילה, והסביר בסבלנות מרגיעה על השינוי המהפכני שיבוא עליהם לטובה.

כמרכז קרקעות הוא ייצג את נען בנחישות ובחוכמה מול מוסדות המדינה, התרוצץ בין עורכי דין וישיבות, משאים ומתנים, עם יצירתיות עסקית והמון ידע ונתונים. הוא ראה לטווח רחוק, ואף פעם לא נעצר מול קירות.

איש מהיר מחשבה, נטול אגו ושופע חום אנושי, עם יכולת הכלה נדירה, שבלטה גם בתפקיד המאתגר כראש מנהלת שכונת כדורגל – פרויקט ענק וראשוני שהיה קרוב לליבו עד יומו האחרון.

אבא היה איש האפליקציות והדוחות, מכור לטכנולוגיה, שולט בכל יישום אפשרי ובכל ענן מידע מסעיר.
מתלהב מגאדג’טים חדשים, הטכנאי הבלתי מעורער של כל החברים הקרובים. ועל הדרך, בלי פקקים, הוא לנצח ייזכר כאיש ששם את נען על מפת ה-waze!

היו לו, בכל תפקידיו הרבים, וגם סתם על המדרכות, יחסי אנוש כובשים, וחיוך של קבע מתחת לשפם – שיום אחד כשיצא מהמקלחת נעלם – השפם, ברור. החיוך נשאר עד הסוף.

אבא שלנו אהב לצחוק, ועשה את זה מעולה. אהב לעזור – וגם את זה עשה הכי טוב שאפשר לדמיין.
עוד לפני שביקשנו כבר קפץ מהכיסא, לסדר, לייעץ, להביא, להרגיע.

איש אהוב, תזזיתי, מלא שמחת חיים, ועטוף בחברים שאותם אסף לאורך השנים, מכל התקופות והסוגים.
מתעניין, מתעדכן, בולע מידע, מחובר לחדשות, לרשת ב’, מזפזף בין אמנון אברמוביץ לסיימון אנד גרפונקל ומוזיקה טובה.

ולפני הכול הוא היה איש של המשפחה, שלנו הבנות. רגיש ואוהב, חכם כל כך. סבא להשתולל ולרקוד איתו, סבא שהנכדים שלו הפסידו אותו בגדול.

אבא נפטר אחרי שנתיים וחצי של מלחמה אמיצה ועיקשת במחלה. רק בן 66.
צעיר ואהוב לנצח.

אופטימיסט מושבע עד הרגע האחרון, גם בתוך הסבל והכאב.

לא רצית להדאיג אותנו, או להטריח. שמרת על הומור נדיר עד הנשימות האחרונות.

השארת לנו עולם ומלואו של אהבה עצומה וחוכמת חיים להתעטף בו. וחלומות, שאולי את חלקם עוד נגשים.
לאלסקה לא הספקת להגיע, אבל אולי תציץ עליה מלמעלה בחיוך שליו, בלי לכאוב יותר.

אוהבות אותך, מעריצות, מודות על כל רגע שזכינו בך,

ונתגעגע תמיד,

בילי, נועה, יעל וטלי