דגן תמר

תמר דגן

שם משפחה קודם: בן מאיר
תאריך לידה: 16/07/1928
תאריך פטירה: 02/07/2013
ארץ לידה: בולגריה
בן זוג: יוסף דגן
בן זוג: יגאל נאור

פיסות חיים
תמר נולדה בשנת 1928 בעיר סופיה, בירת בולגריה, בת זקונים לרבקה ועזריאל בן מאיר, אחותם הצעירה של דבורה, מאיר ואלי. הבית היה בית יהודי מסורתי וציוני. עוד בצעירותו עיברת האב עזריאל את שם משפחתו – משפחה יהודית יוגוסלבית מצאצאי מגורשי ספרד – ממאייר לבן מאיר.

אבי המשפחה, שהיה פעיל ציוני, יצא ב-1905 כחבר במשלחת מורים יהודים מבולגריה לארץ ישראל ללמוד בסמינר הראשון למורים בירושלים. הוא היה תלמידו של אליעזר בן יהודה ונכבש לרעיון החייאת השפה העברית והפיכתה לשפת יום יום.
את הרעיון יישם באופן מוחלט קודם כול בקרב משפחתו ובביתו. לבתו הצעירה קרא תמר – שם עברי עם קונוטציה ארץ ישראלית, יוצא דופן בקרב יהודי בולגריה, ובביתו אסור היה לדבר שום שפה מלבד עברית. ההוויה הציונית והשאיפה לעלות לארץ היתה מרכיב מרכזי ומעצב בילדותה של תמר.

האב והאם פעלו רבות להחדרת השפה והתרבות העברית המתחדשת לבתי הספר היהודיים ושניהם עסקו בהוראתה.
תמר ידעה עברית על בוריה עוד לפני הגעתה לארץ וכל שנותיה הקפידה מאוד על דיבור רהוט ומדויק ואף עסקה בעצמה בהוראת עברית.

בשנות השלושים עלו אחיה הבוגרים של תמר בזה אחר זה לארץ ישראל. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיפשו גם ההורים דרך לעלות לארץ במהירות. רק בסוף 1940, ברגע האחרון בו עוד ניתן היה לצאת, הצליחו להשיג סרטיפיקאטים, בזכות שני בניהם שהתגייסו לצבא הבריטי. הם עלו לארץ ברכבת דרך הבלקן, סוריה ולבנון, ונקלטו בנהלל אצל דבורה האחות הבכורה. תמר סיפרה תמיד על ריח פריחת עצי התפוז שקיבל פניהם בחצר בנהלל, ריח שהזכיר לה כל חייה את יום עלייתה לארץ. בת 12 היתה בהגיעם והתקבלה בקלות יחסית לחברת בני הארץ בזכות ידיעת השפה.
היא התבגרה בנהלל והמשיכה לימודיה בפנימייה החקלאית לבנות. בבגרותה למדה הוראה בסמינר הקיבוצים באורנים.

בראשית שנות החמישים הגיעה כמורה שכירה לבית הספר היסודי בקיבוץ בית השיטה. שם פגשה את יוסף דגן.

הם נישאו והקימו בקיבוץ את ביתם, בו נולדו ילדיהם – ענת, עמרי ועמית.

תמר היתה במשך 20 שנה מחנכת ומורה מסורה, מוערכת ואהובה בבית הספר היסודי בבית השיטה. דורות של ילדי הקיבוץ התחנכו אצלה לאהבת הארץ, תרבותה ונופיה. היא הכירה כל פרח ועץ בשמו ותכונותיו, את כל סיפורי התנ”ך סיפרה לחניכיה ולילדיה שלה, כסיפורים מלאי עניין וצבע. היא התמסרה לפיתוח החגים והטקסים הקיבוציים ולהטמעת שירים וספרות עברית בקרב הילדים.

כשעייפה מההוראה התובענית בבית הספר היסודי, עברה להוראת עברית למבוגרים באולפן שפעל בבית השיטה.
גם שם התמסרה לתלמידיה – אנשים צעירים מכל העולם – והעניקה להם, מלבד לימודי השפה, גם חינוך לאהבת הארץ והיכרות עם תרבותה.

בחורף 1985, בלילה גשום של פברואר, נקלעו יוסף ותמר לתאונת דרכים קשה. יוסף נהרג ותמר נפצעה קשה.

לאחר תקופת החלמה ממושכת יצאה לשנת השתלמות בסמינר אפעל, שם הכירה את יגאל נאור, שהפך לבן זוגה.
בראשית 1992 עברה להתגורר בנען והצטרפה לצוות הספרייה שקיבל אותה בחום.

מאז חלתה תמר, טיפל בה יגאל במסירות ואהבת אין קץ. הוא שהפך את ימי המחלה הקשים לאפשריים יותר ונינוחים באווירה הביתית החמה והאינטימית. לו יכלה, בוודאי היתה אסירת תודה על החסד האנושי שנפל בחלקה.

יהי זכרך ברוך!

אוהבים, המשפחה.