גרני רבקה

רבקה גרני

תאריך לידה: 29/05/1914
תאריך פטירה: 05/10/2015
ארץ לידה: קנדה
בן זוג: אברהם גרני

פיסות חיים
קורות חיים, דברים על קברה של רבקה גרני.

רבקה נולדה בערב שבועות 1914 בקנדה, בעיר ססקטון, להוריה לאה לבית זילצ’נסקו ואביה משה בר גרבלקובסקי (בקנדה הפך את שמו השני לשם המשפחה).

אביה שברח משירות בצבא הרוסי כשהחלה מלחמת רוסיה-יפן, הגיע בודד לקנדה והתחבר לידיד ויחד אתו עבד בחווה. בהמשך עבר לעיר, רכש חנות וממנה הוציא לחמו ופרנס את משפחתו.

את האם לאה, שגם היא הגיעה לבדה לקנדה מרוסיה, הכיר בעיר ססקטון ונולדו להם חמישה ילדים.
רבקה היתה השנייה מבין החמישה.

את שנות בית הספר הראשונות שלה עשתה רבקה בכפר וורנר בקנדה.
כיוון שהיתה מוכשרת היא הוקפצה מכיתה ב’ לכיתה ג’.

בבית הוריה לא היה ידוע המושג לחנך את הילדים. היו חובות שעל הילדים למלא והם עשו אותם.
יחסי חיבה וקשר רגשי כמעט ולא ניתנו על ידי ההורים, שלא שיתפו את הילדים בעולם המבוגרים ורוב זמנם בילו האחים אחד עם השני או עם ילדים בני גילם מהכפר.

לפני שרבקה הגיעה לגיל עשר נפטרה אמה לאה ממחלה קשה ואביה, שהתקשה לטפל בחמישה ילדים, השכיר את רכושו ועלה לארץ ישראל, לפתח תקווה, שם גרו הורי אשתו.

ההסתגלות לחיים בארץ היתה לא קלה. רבקה התחילה לדבר עברית רק לאחר חצי שנה שחיה בארץ ועל אף שידיעותיה בחשבון היו גבוהות היא הורדה כיתה בגלל קשיי שפה. אך לאחר שלמדה עברית לא היו לה שגיאות כלל ועד יומה האחרון תיקנה את כולנו בשפה העברית.

כשסיימה את כיתה ח’ הפסיק אביה את לימודיה כדי שתוכל לסייע בבית לגדל את בנותיו שנולדו מאשתו השנייה.
אחיה מאיר לימד אותה בשנה זאת את החומר הלימודי, ולאחר שחזרה לבית הספר כאילו לא הפסידה שנה ונכנסה ישר לכיתה י’.

היא הצטרפה לתנועת הנוער “הצופים”. זה נתן לה מרחב של פעילות והיכרות עם עולם שונה מביתה.
תמיד ציינה שאהבה את תקופת תנועת הנוער, את השיחות עם המדריכים, הטיולים, הדיונים הערכיים על המטרות בחיים, על הדגשת הצד החיובי של עבודת החקלאות ופגישות עם נערים ונערות מתנועות אחרות ובעלי השקפות שונות.

בהמשך פעילות תנועת הנוער, הגיעה רבקה ל”מחנות העולים” ששם חינכו להגשמה לחיי קיבוץ.
במסגרת זאת הגיעה, לאחר שסיימה את הגימנסיה, לשנה לקיבוץ נען כהכנה לגרעין במעוז חיים.
זה היה בשנת 1932.

בבואה לנען, לא נראו לה החיים קשים מדי, תמיד השוותה אותם לחייה בפתח תקוה והודתה על הגיעה לקיבוץ.
ככל החברים בתקופה זאת, גרה באוהל עם עוד מספר בנות, קמה בוקר בוקר לעבודה במכבסה ולאחר מכן בפרדסים ברחובות ובסביבת נען, עד שבשנת 1936 החלה לעבוד במשתלה. את העבודה הזאת אהבה מאוד ותמיד סיפרה עליה בהתרפקות.

שלב המשתלה הסתיים לאחר שסבלה מכאבי גב קשים. במשך כמה חודשים היתה מגובסת בגב וכך החלה לעבוד בהנהלת חשבונות. תחום התמחותה היו ענפי המשק, כל אפרוח שבקע בלול, כל תרנגולת שעברה לשחיטה או כל עגל וכמה חלב נתנה כל פרה – את כל זאת ועוד ידעה על בוריין. כמובן שגם גידולי השדה נכללו בתחום אחריותה וכך המשיכה ללוות את התפתחות המשק מכיוון אחר.

בהנהלת חשבונות רבקה עבדה משנת 1947 כאשר עם התבגרותה והגיעה לגיל הפרישה, הפחיתה שעות עבודה, אך התמידה בנאמנות להגיע למקום עבודתה. כמעט חמישים שנה עבדה בהנהלת החשבונות ובסופן נשארה רק עם מדידת הגשם, שאת זה המשיכה לעשות בדייקנות ובאדיקות עד לפני כעשר שנים.

רבקה הגיעה לנען לשנה, להכנה לקראת חיים בקיבוץ של המחנות העולים. אך כאן הכירה את אברהם ופה בנען בנו ביתם. נולדו להם חמישה ילדים, הדס הבכורה, משה (גוגי), אפרים ולאחריו אמנון (ז”ל), שנפטר ממחלה קשה, ולבסוף גדעון בן הזקונים.

רבקה שגדלה, כפי שהוזכר לעיל, בלי לחץ חינוכי, העבירה את דרך חינוכה גם לילדיה. אם הלכו יחפים, זאת היתה הבעיה שלהם ולא הדאגה שלה. אם הסתובבו בשדות, סמכה עליהם שיהיו אחראים למעשיהם.
תמיד סיפרה שלא עקבה אחרי שיעורי הבית שלהם ונתנה להם להתמודד לבד. ידעה שהם ילדים טובים ומתי שיתעניינו יצליחו בלימודיהם.

יחד עם זאת, היתה בין האמהות הראשונות שהשאירה את תינוקה לאחר הלידה (מאז הולדת אפרים) בביתה ולא העבירה אותו לבית התינוקות, אלא לאחר סיום “חופשת הלידה”.

עם השנים כשהקיבוץ התחיל להשתנות, ההווי המשפחתי התפתח. בעיקר בשבת אחר הצהרים, הילדים ובני/בנות זוגם והנכדים היו מגיעים ל”חדר”, ביתם של אברהם ורבקה והיה מפגש של המשפחה על סיר מרק, צ’יפס, עוגיות ועוגת גבינה משולשת.

אברהם נפטר בגיל שבעים בשנת 1980, ממחלה ממארת ומאז רבקה המשיכה את חייה לבד, בעצמאות מלאה, עד שעברה לדיור מוגן וגם שם המשיכה לעשות הכול לבדה. תמיד היתה אומרת: “לא צריכים לעזור לי.
כשאצטרך – אבקש”.

היא נפטרה, בגיל מעל 101, בשלווה, במיטתה, כפי שרצתה, מלווה כל השנים במשפחה מעריצה ואוהבת, עם 21 נכדים (נכד אחד, בנם של אפרים ושוש, נהרג בטיול) ו-36 נינים סביבה.

ואסיים בשיר של אמיר גלבוע:
“אדם באמת אינו צריך אלא לספר אחד בחייו
כאשר כל חייו נקבצים לעיניו בספר הפתוח לעיניו
כאשר הוא קורא בו דף אחר דף ורואה לעיניו
איך יום אחר יום רדף כמו דף אחר דף בספר הפתוח לעיניו…”

נזכור אותך.