גרני אברהם

אברהם גרני

תאריך לידה: 10/11/1909
תאריך פטירה: 08/04/1980
ארץ לידה: פולין
בת זוג: רבקה גרני

 

פיסות חיים
אברהם נולד בלבוב, פולין. אביו נפטר בהגיעו לגיל תשע. לאחר בית הספר העממי למד בבית ספר מקצועי – נגרות.
אחיו הגדולים עלו לארץ לפניו. הוא, עם אחיו תאומו ואמם, הגיעו ארצה בשנת 1925.
המשפחה בנתה צריף בשכונת מחלול, על שפת הים בתל אביב וגרה שם.

בגיל שבע-עשרה יצא אברהם עם קבוצת חברים מ”הנוער העובד” לעבודת קטיף שקדים ובציר במושבות יהודה.
עם סיום העונה נותרה קבוצה מאורגנת, ממנה הוקם גרעין שעלה ב-1930 על אדמות נען להקים קיבוץ.

בנען נשא אברהם לאישה את רבקה והוליד בת וארבעה בנים: הדס, משה, אפרים, אמנון וגדעון.
במשך שנים רבות עבד אברהם בפרדסי הסביבה ואף היה מנהל עבודה בפרדסי “יכין”. לאחר שניטע פרדס במשק עבר לעבוד בו ולתרום מניסיונו.
תוך כדי עבודתו בפרדס החל להתעניין ולעסוק בנושא המים. במשך הזמן עבר לעבוד באחזקת הבארות ובפיתוח מקורות המים של נען.

בימי שלטון המנדט היה אברהם בין מעט החברים שהיו אחראים על הנשק, החבאתו ב”סליקים” והטיפול בו.

כאשר מסיבות רפואיות לא יכול היה עוד להמשיך להיות אחראי על נושא המים במשק עבר לעבוד במסגריה, ושם עבד כמעט עד יומו האחרון.

סיפרה עליו אילנה (כלתו):
כאבא היה אברהם דוגמה. הוא לימד את בניו ובתו להיות עצמאיים, לעשות כל מלאכה בעצמם, להתנסות בה וכך להכירה. וגם עם נכדיו כך…
בין יתר עיסוקיו היה אברהם אחראי על ליוויים של חברים שנפטרו בדרכם האחרונה.
התייחסותו אל המוות היתה כי הוא חלק מן החיים שלנו, וגם אותנו לימד להסתכל כך על סוף הדרך…

* * *

דברים של ישראל גלילי ליום השלושים
איש ישר דרך. מאז היותו בן שבע-עשרה ועד יומו האחרון צעד אברהם בנתיבה רצופה וישרה, הנתיבה של נען.
הוא היה מן הראשונים, מן המוליכים, המתעקשים ללכת גם בעיתות רפיון ועייפות, מן המקפידים שלא לסטות מן הדרך.
בימינו החיים בקיבוץ קלים יותר מבעבר. מכמה וכמה בחינות החיים בקיבוץ הם פחות שחייה נגד הזרם, אך שנים הרבה היה קיומו של הקיבוץ כקיבוץ תלוי באנשים מן הזן של אברהם, המתמיד, המתעקש, המחמיר.

אברהם היה איש החובה הקיבוצית, במובנו הנאצל של המושג. מאחר שהחמיר עם עצמו ראה רשות לעצמו להקפיד עם אחרים, לא להיות סלחן כלפי זולתו כל אימת שהלה אינו מכבד או מפיר את מילוי חובותיו…
…הוא היה איש שאכפת לו. כשהיה נתקל בגילוי שנראה לו כעוולה היה משמיע קול, אפילו היה בכך כדי להרגיז.
כשהיה קם להתריע על מחדל או אי-צדק אפשר היה לשמוע בקולו נעימה של כמעט-בכי, כמו צליל של אדם נעלב.
מכאן נעימת התוכחה שבקולו.
אברהם היה איש שזוכר מה הקיבוץ צריך להיות לפי שאיפות מייסדיו ומכאן רגישותו המחודדת.

יהי זכרו ברוך

כניסת חברים
דילוג לתוכן