גוטרמן יעקב

יעקב גוטרמן

תאריך לידה: 01/01/1935
תאריך פטירה: 26/07/2022
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: מונה גוטרמן

פיסות חיים

אבא נולד בירושלים בשנת 1935, בן יחיד לרבקה אונגר ולזאב גוטרמן. כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו, והוא נשאר עם אימו. כשמלאו לו ארבע שנים הגיע לנען כילד חוץ והצטרף לבני המחזור הראשון של הקיבוץ. כעבור מספר שנים הגיעה אימו בעקבותיו. משנותיו הראשונות כילד חוץ הוא זכר קושי חברתי ותחושת בדידות. לצד זה, ידע לספר גם על אנשים טובים וחברים לכיתה שתמכו בו.

אבא התגייס לנח”ל מוצנח, גדוד 50. הוא שירת בסיני והיה בין חיילי צה”ל הראשונים שעלו למנזר סנטה-קטרינה. במהלך שירותו הסדיר השתתף ב”מבצע הר געש” (פעולת הסבחה) – קרב בו איבד שמונה מחבריו הקרובים.
ימים ספורים לאחר שחרורו הוא גויס חזרה והשתתף במבצע קדש. במלחמת ששת הימים לחם ברמאללה, ובמלחמת ההתשה לחם בתעלת סואץ ולאחר מכן בבקעת הירדן. בעקבות פציעה סבל אבא מבעיות גב שמנעו ממנו להשתתף במלחמות נוספות, למורת רוחו. למרות זאת חזר במיוחד מקנדה במלחמת יום כיפור כדי לנסות להתגייס ולתרום למאמץ הלאומי.

לאחר שירותו הצבאי עבד אבא בסולל בונה בדרום הארץ. בהמשך ניהל את ענף הבניין בנען, והפרויקט האחרון שלו בתפקיד היה בניית בריכת השחייה. לאחר מכן ניהל את קואופרטיב התנועה, עד יציאתנו לשליחות בלוס אנג’לס מטעם מפעל ההשקיה של נען. במהלך שש השנים בארה”ב פיתח אבא את פעילות המפעל; בנה מאגר לקוחות, החדיר את מוצרי ההשקיה לשווקים חדשים והגדיל את המכירות. אלו היו שנים משמעותיות ביותר עבורו בקריירה והוא התגאה בתרומתו המקצועית. עם החזרה לארץ, המשיך אבא בתפקידי ניהול – כמנכ”ל חברת “תחבורה” במשך שש שנים, לאחר מכן חזר למפעל ההשקיה כמנהל הרכש עד יציאתו לפנסיה בגיל 74.

את אמא שלנו, מונה, הוא פגש בנען, כשהגיעה מקנדה ללמוד עברית באולפן. הם התחתנו ב-1969 וכעבור שנתיים נולדה בתם הבכורה סיגל, ובהמשך התרחבה המשפחה והצטרפו אורית, יורם ונדב.
אבא היה איש עבודה, נאמן למדינה, לקיבוץ ולמשפחה. עם הקיבוץ היו לו יחסים מורכבים – מצד אחד חוויות ילדות של חוסר שייכות, ומצד שני נאמנות מוחלטת לנען ולחוקי המקום, והרגשת שליחות עצומה למען הצלחתו הכלכלית של הקיבוץ. אבא היה חבר מעורב, אכפתי ודעתן. השמיע את קולו, נלחם בעקשנות עבור צדק חברתי, ובעיקר על זכויות בני הדור השני. המאבקים גרמו לו לתסכול גדול אבל הוא האמין בדרכו ודבק בה.

אבא היה סקרן ואינטלקטואל. הוא קרא המון – חמישה-שישה ספרים במקביל. הוא חקר, למד והצטיין בכל תפקיד שעשה. בגיל 75 רכש את המחשב האישי הראשון שלו וזו הייתה אהבה ממקש ראשון. גוגל – כך הוא אמר – הפך לחבר קרוב. אבא התמוגג מאושר מכל המידע שהיה זמין עבורו, ומיד ביקש שנלמד אותו להשתמש באקסל. כמובן שהיה תלמיד מצטיין והפגין יכולות מרשימות.
אבא היה עמוד התווך של המשפחה. דאג להכול ובעיקר לאמא, וגם בבית – לכביסות, לניקיונות ולקניות.
הייתה לו קריירה מספקת ומרשימה, אבל אין ספק שמבחינתו התפקיד החשוב ביותר שלו היה להיות סבא. הנכדים הציפו אותו בגאווה, הוא צחק מכל שטות שיצאה מפיהם, לקח אותם מהגנים, אסף מהם בצהריים את תיקי בית הספר, הסיע לחוגים וכמובן לא פספס אף יום הולדת.

את המחלה הקשה של אבא גילינו רק לאחרונה, ומאותו רגע היינו לצידו כל הזמן. על חוש ההומור הייחודי שלו הוא שמר ממש עד הרגע האחרון. אבא סיים את חייו מוקף באמא ובארבעת ילדיו, עטוף באהבה. לא השארנו אותו לבד, אפילו לא לשנייה.

אבא,
אנחנו אוהבים אותך וגאים בך – בעשייה הענפה, בעקרונות הברזל ובשאיפה העיקשת לצדק.
עבדת קשה כל חייך, דאגת לכולנו – עכשיו מותר לך לנוח.
כבר מתגעגעים ומבטיחים לשמור על אמא ואחד על השני.

המשפחה