גוטמן שמריה

שמריה גוטמן

תאריך לידה: 15/01/1909
תאריך פטירה: 21/10/1996
ארץ לידה: סקוטלנד
בת זוג: שרה גוטמן

פיסות חיים
שמריה, בן סוניה-אתי ויהודה-לייב גוטמן, נולד ב-1909 בגלזגו שבסקוטלנד, כאשר נדדו הוריו מרוסיה לארץ ישראל העותומנית, אליה הגיעו ב-1912, באחד מגלי “העלייה השנייה” – לבנות ולהיבנות בה.
עם שלושת אחיו ושתי אחיותיו גדל בין חלוצים ושומרים במושב מרחביה.
מרוחם של אלה, מאמונתם ומכוחם – ספג את החומרים המעצבים.

לאחר לימודים במקווה ישראל ופעילות בנוער העובד, הגיע לקיבוץ נען.
כאן נישא לשרה וכאן מתגוררים עד היום הם, ילדיהם ונכדיהם.

כחלק מרוח התקופה ההיא נתפס שמריה על הסיור והטיול הרגלי ברחבי הארץ. כאילו חש שכל מקום בו נדרוך – לנו יהיה. לימים היה מהמובילים הגדולים של המעשה הזה.

מעבר לחברותו בקיבוץ התחלקו מעשיו לשניים:
מצד אחד – תחום המודיעין, פעילות בשירות הידיעות של “ההגנה” – הש”י, הקמת התשתית למחתרת היהודית בעיראק, פיקוד על יחידת “השחר” – “המסתערבים” במלחמת השחרור.
מצד שני – הארכיאולוגיה. שמריה היה חופר בעל חושים “חייתיים” שפעל בצד הממסד ומחוצה לו, ולא פעם היה “המפיק” של עצמו. הוא שילב את החפירה הארכיאולוגית מתוך מערכת החינוך ובדרכו המיוחדת משך צעירים אל הנושא. ו”הפנינים שבכתר”: מצדה, סוסיה וגמלא שבגולן.

בן 87 שנים במותו והוא איש תם וישר דרך.

* * *

דברים על קברו:
שמריה, כך, בלי שום תוספת של תארים, כמו החכמים הקדמונים שנאמר עליהם: “גדול מרב – רבי, גדול מרבי – רבן, גדול מרבן – שמו”…

שמריה מלווה אותי מאז שנות ילדותי, כשאני ילד בעמק והוא כבר גדול – שמריה מן “הנוער העובד”.
עדיין שמריה ממרחביה ולא מנען. אחר כך אני, ואנחנו, פוגשים אותו בשלבים שונים של חיינו, כשהוא תמיד מוביל, הולך בראש. לא מוסמך על ידי מישהו, מוליך מטעם עצמו. כך כשהוא מדריך ב”נוער העובד”, וכשהוא הולך לנען, כאחד מקבוצת המייסדים. הוא במחלקת “השחר” – היא המחלקה הערבית של הפלמ”ח, ושליח, יחד עם חברו עזרא כדורי, בעיראק, שם הוא לוקח חלק בהקמת “התנועה”, גוף הנוער הציוני המכין את עצמו להגנת יהודי עיראק ולעלייה ארצה. הוא מסכן שם את עצמו, כאשר אפילו הגייה לא נכונה של שם המחתרת הערבי שלו עלולה לעלות לו בחייו.

בראשית שנות הארבעים הוא מעלה אותנו – עלייה בפועל ועלייה ברוח – אל מצדה. בראש קבוצת מתנדבים הוא סולל את שביל העלייה אל ראש מצדה, שביל שבו עלו אלפי חברי תנועות הנוער של ארץ ישראל העובדת אל ראש מצדה.

אחר כך האשימו את שמריה בכך שהוא מיוצרי “המיתוס של מצדה”. אין “מיתוס מצדה” אלא המצאה של עיתונאים ופסבדו-היסטוריונים. מצדה לא היתה מיתוס ואיננה מיתוס. שמריה, ואחר כך חניכיו וחניכי חניכיו, מעולם לא חינכו על התאבדות ולא עשו ממנה סמל. מצדה שלהם היתה התגלמות של כישרון יהודי, מאז ימי החשמונאים עד ימי הורדוס וחורבן הבית, בבנייה ייחודית בתנאי מדבר, בבנין מבצר אדיר ומערכת מים מתוחכמת במדבר. וכמובן – בעמידת גבורה בפני כוח רומאי עדיף פי כמה וכמה. הכול ריאליה, שום מיתוס.

שמריה משתתף בחשיפת סודות מצדה בצד חוקרים בעלי שם ותואר, כאשר הוא עצמו חסר את כל אלה, אבל מצויד בכישורים ובחושים שאין רוכשים בשם אוניברסיטה, והכול מודעים לכך.

אחרי מלחמת “ששת הימים” מגייס שמריה את עצמו לחקר היישוב היהודי, ובעיקר בתי הכנסת מימי המשנה והתלמוד, מאות שנים אחרי חורבן הבית. הוא סוקר עשרות יישובים ביהודה, בשומרון ובגולן.
נקודות השיא הן חשיפות בית הכנסת בסוסיא ובעיקר שנות החפירה בגמלא.

אני רואה לפניי את שמריה, בשנותיו האחרונות, צועד בשבילי גמלא – מנסה להשיג כספים, להפעיל מתנדבים, לחשוף את ממצאי גמלא. הוא עומד על החורבות ומתאר את גמלא באותה התלהבות שבה עמד קודם על ראש מצדה.

שמריה הותיר אחריו דורות שלמים של ממשיכי דרכו.
בשמם ובשמי אני נפרד ממך שמריה, נוחה בשלום!

עזריה אלון