גוטמן רבקה

רבקה גוטמן

שם משפחה קודם: צ’פניק
תאריך לידה: 20/09/1914
תאריך פטירה: 21/02/2000
ארץ לידה: פולין
בן זוג: אליהו גוטמן

פיסות חיים
סבתא רבקה נולדה בשנת 1914 בפולין, להוריה חוה ודוד.

במאורעות 1921 ניתנה הרשות לעלות לארץ ישראל. סבתא, בת השמונה, עלתה עם אבא, אמא, שלוש אחיותיה והאח הבכור לארץ ישראל. האח הצעיר ישראל נולד לאחר עלייתם ארצה.

כיוון שהיו ציונים החליטה המשפחה לעלות לקברו של הרצל, הקבור בווינה, ואחר כך להמשיך לארץ ישראל.
הדרך ארכה חודש ימים ומזה שבועיים בים.

סבתא למדה בבית הספר העממי “נווה צדק” שהיה בתל אביב ותיכון בגימנסיה “הרצליה”.
לדוד, אביה של סבתא, היתה מסגריה גדולה בתל אביב, אך גודל המשפחה כפה מחסור מתמיד בבית, ובמהלך שנות לימודיה נאלצה סבתא לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה.

לאחר סיום לימודיה פגשה סבתא רבקה את בנימין חכלילי אשר ביקש אותה לעזור לו בבית ספר ערב של “הנוער העובד”, שם עבדה כשנתיים. לאחר מכן עברה סבתא להדרכה בשכבה הבינונית בשכונת בורוכוב, ומשם המשיכה בהדרכה בקן “הנוער העובד” בחיפה במשך שנתיים נוספות.

כשהגיעה לנען עבדה בעבודות שונות ומגוונות – בגן הירק, במטבח, במכבסה, בבית התינוקות – שם עבדה שנים רבות ונחשבה כמומחית בענייני תינוקות – מקצוע אותו למדה ואהבה מאוד.

בגיל מאוחר יותר עברה לעבוד במפעל, במחלקת ההרכבה. רבים יעידו כי מעטים יכלו לעמוד בחריצותה, בהתמדה ובמקצועיות הכמעט ייחודית לה בכיפוף קפיצי הממטרות לאורך שנים.

סבתא רבקה התחתנה פעמיים: בראשונה עם יוסף לבינר, בשנת 1949, ומנישואים אלה נולדה בילי, בתם היחידה. לאחר שנפרדה מיוסף חיה כמה שנים לבד.
בשנת 1964 התחתנה עם סבא אליהו גוטמן, ובאחת הורחבה המסגרת המשפחתית עם שלוש הבנות – נילי, צילה ובילי.

סבתא היתה גאה ומאושרת במשפחה שהקימו יחדיו ועל הקשרים אשר נוצרו בין הבנות.
לאורך השנים קיימה באדיקות את מפגשי המשפחה המורחבת בערבי שישי. זכורות לנו עוגות הבננה, רסק התפוחים והאשכוליות המקולפות שכמעט הפכו מושא לעלייה לרגל.

סבתא רבקה, אישה חכמה וחזקה, היתה כתובת להתייעצות ולשמירת סוד לרבות מחברותיה.
צניעות והסתפקות במועט היו מאפיינים בולטים בדמותה.

המחלה שליוותה אותה לאורך השנים האחרונות היתה קשה מנשוא עבורה. ההכרה במגבלותיה הקשתה עליה מאוד. ולמרות זאת, בכל ביקור של הנכדים והנכדות, הנינים והנינות, נסוך היה החיוך על שפתיה וארשת אושר ניבטה מעיניה.

שקדנותה ומסירותה לעבודה ליוותה את חייה עד יומה האחרון, עת נלקחה מאיתנו בזמן שהסבה לשולחן העבודה במרכז הסיעודי.

סבתא, הולכת את מעמנו אך לעולם תישארי בזכרוננו.

הבנות, החתנים, הנכדות, הנכדים והנינים