גדול זאב

זאב גדול

תאריך לידה: 18/10/1914
תאריך פטירה: 30/05/1969
ארץ לידה: גרמניה
בת זוג: חוה גדול

פיסות חיים
יהודה הרץ מספר על זאב:

את זאב הכרתי מיום בואי לארץ. ללא ידיעת עברית, לא ידעתי “איך אוכלים את זה”, את כל סגנון החיים כאן.
היה נהוג אז לא להשתמש בשום שפה זרה מלבד עברית, שלא ידעתי בה אף מילה.
בזאב מצאתי את האדם שאיתו יכולתי להחליף מילים וגם רשמים.

באותה תקופה יצא לנו לעבוד באותם הענפים, אם היה זה בהרמת תיבות באריזה, בהעמסת קרונות רכבת בתחנת נענה בתיבות תפוזים. זאת עשינו תוך תחרות בכוח הפיזי שעמד לנו.
והתחרות – בינינו לבין הערבים, שהעמידו את טובי ה”שבאב” שלהם. אם לא עמדו בתחרות איתנו, היינו מתחרים בהרמת תיבות תפוזים בשיניים. זאב היה גברתן וחזק ללא מתחרה כמעט.

באותה עת קיבלה נען את המכרז על העבודה בחפירת תעלות השקיה במוסד החינוכי בבן-שמן.
כל מה שקשור עם זאב גדול היה בבחינת חוויות שאין לשוכחן.
היה שם אז מטבח לכל עובדי בן-שמן ונהוג היה שם שכל מיני מאכלים ומעדנים היו מונחים באופן חופשי על השולחנות. אבל כאשר באנו לשם, חברי נען וזאב בראשם – גרמנו לכך שיבטלו את העניין ושוב הוגשו מנות אחידות, כמקובל.

בגמר העבודות בבן-שמן התחיל הקידוח הראשון של משק נען לחיפוש מים. וכמובן שזאב היה בין הקודחים הראשונים, מאחר שעבודת הקידוח אז, שלא היתה מכנית, תבעה כוחות פיזיים שזאב היה בין המעטים שיכול היה לענות עליהם.

זכורה לי שמחה שוטפת בנען, שעה שהקידוח הראשון שפע מימיו. אני נזכר במשה פלמן ז”ל, סוחב עם זאב גיגית ממי הקידוח שלנו ומניח אותה במרכז חדר-האוכל, בלב מעגל ההורה, וזאב מוליך את הצ’רקסיה הנלהבת וכאשר מישהו הפך את הגיגית, חלץ זאב את נעליו ורקד עם האחרים יחף ומשולהב כולו על הרצפה, שטופת המים.

בשנת 1936, עם תחילת המאורעות וסתימת נמל יפו עבור הישוב היהודי, קם נמל תל אביב.
הקיבוץ המאוחד כולו, על כל משקיו, התגייס למשימה זו. נען נתנה את חלקה בהתגייסות קבוצה גדולה, ובראשה זאב גדול.

השאיפה של זאב היתה להיות ספן. אולם הוא לא סבל את טלטולי הגלים. לכן נאלץ היה להישאר על החוף ולהיות סבל פשוט. באחד הימים חולקו לנו, כסימן היכר לפועלי הנמל העברי, סוודרים כחולים עם סמל של עוגן וצווארונים גדולים. בגאווה גדולה שוטטנו בעיר, כאשר עיניים מעריצות מלוות אותנו.
במיוחד ליוו עיניים של נערות את זאב הגברתן, שהסוודר הימי הלם מאוד את חזותו הגברית.

המאורעות נמשכו והחריפו. זאב גדול התגייס לנוטרות. מאז, למעשה עבר זאב לתחום הבטחון, על שטחיו השונים:
אם היה זה גניבת נשק ממחנות צבא בריטיים או שמירות מיוחדות או חטיפת ומעצר אנשים, שהיה בדעת “ההגנה” לעוצרם.

במלחמת השחרור מצא את עצמו זאב גדול בחיל הרגלים. זאב שירת בחטיבת גבעתי, גדוד 45.
מה שידוע לי מפי חברים ששירתו איתו, חבריו לנשק, כי זאב הפך בעיניהם לדמות אבהית, חבר טוב ומסור ולוחם אמיץ ללא חת.

עם תום מלחמת השחרור חזר זאב ומילא בבית תפקידי בטחון. ועם זאת היה גם מרכז סידור עבודה, חבר מזכירות ומא”ז המקום. תמיד היה נכון לכל תפקיד שהועמס עליו, אפילו מעבר לזה.

בכלל, היה זאב אדם שמח, אוהב חיים וחברה, טוב-לב, ועם רבים ידע להתמיד בקשרי חברות ורעות, גם כשהתנאים אילצו אותו לעזוב את ביתו, נען, לבו ונפשו נשארו כאן.

זאב, שהיה קשור לנען ולחברתה בכל נימי נפשו, חוזר לנוח באדמת נען, לאחר שציווה קודם לכן את גופו למדע. ינוח בשלום באדמת ביתו – נען.

* * *

דברים באזכרה לזכרו בנתיב הל”ה – משה מוסנזון

איך להספיד את זאב גדול?
אתם, בנתיב הל”ה, מכירים את זאב בסוף ימיו והוא ידוע חולי; אבא של חברת המשק.
אצלנו, אנשי נענה-נען, קשור זכרו של זאב עם מה שמתקרא “שנות חיינו היפות ביותר”.
ולכן, טבעי שהומור נעורים מחשק את טבעת הזיכרון ומשולב ללא הפרד גם עם זכרו.

זאב הגיע אלינו מהכשרת גורוכוב. המרחק בינינו, “הצברים” ובין “היקים” גדול ותהום כרויה.
ויש התארגנות של “הגרמנים” ומרירות בין הצברים: וזאב – המקשר. הוא וסביבו קבוצת חברים; והתהום כוסתה.
הוא הראשון ביניהם גם על הסוס. כשומר שדות משתתף פעיל בקטטות עם רועים המנהלים עדריהם על שדותינו.
ואז – כבר “זאב גדול”. ובעיני הערבים, שכנינו, זאב איל כביר; זאב הגדול.
ובשני הכפרים השכנים הוא רוקם ידידות אף בלי ידיעת השפה הערבית.

ומעל לכול ומעבר לכול – איש רעים ואיש חברה.
כל “המתיחות” של אותם ימים, כל הקומזיצים, פרי “סחיבות” – זאב במרכזן.

ואחר – נמל תל אביב. וזאב בין מקימי המפעל שנועד לנתץ את המצור הימי אל חופי הארץ במאורעות 36.
בשנות מלחמת העולם, זאב בין העוסקים בקמפים. קושר קשרים עם קצינים וסמלים בריטיים ועוזר רבות למכבסה ולענייניה של נען. במלחמת השחרור, החברים מנען שגויסו לקרב סביב נגבה, פיהם היה מלא סיפורים על זאב.

זאב לא היה איש דברים. באסיפה לא שמעו אותו. אולם בכל חג, בכל אירוע גדול, זאב מרכז הסדרנות.
ועושה דברים בכל לבו; כמכהן בקודש.

וישנם זכרונות על זאב החבר. הנכון להושיט כל עזרה לחבר הזקוק לה. וישנו זאב האב, המסור לילדיו.

וגם כאשר המר לו הגורל ונותק מן החברה שהיה קשור אליה; חולה היודע בדיוק את מצבו, לא עזב אותו ההומור הטוב. מתלוצץ היה על חוליו ורואה את מצבו בעיניים מפוכחות ומחייכות…

כזה נשאר זאב גדול חתום בלב חבריו מנען.