ברוש אסתר

אסתר ברוש

שם משפחה קודם: קריברוצקי
תאריך לידה: 10/10/1910
תאריך פטירה: 27/09/1997
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: יהודה ציגלרויט

פיסות חיים
אמא נולדה באודסה בשנת 1910, בת בכורה לחנה ושמעון ברוש (קריברוצ’קי).
סבא שמעון עבד בשירותה של נסיכה פולנית כמומחה לחקלאות וניהל את אחוזותיה וכפריה אשר השתרעו ברוסיה ופולין. סבתא והילדים, אשר התגוררו עמו באחת מהאחוזות ובתקופת המהפכה הרוסית, עברו לפולין.

סבא, הציוני הנלהב, ראה את עבודתו זו כהכשרה לעבודה חקלאית חלוצית בארץ ישראל.
ואכן, בשנת 1924, עלתה המשפחה – ההורים וארבעת ילדיהם הקטנים – ארצה.
הם קנו משק במושב העובדים נחלת-יהודה, נטעו פרדס ומטע בננות והקימו רפת ולול.

אמא, אז בת ארבע-עשרה, החלה לעזור בפרנסת המשפחה ועבדה כפועלת בפרדסי ראשון ובסלילת כביש ראשון לציון – נס ציונה.

החינוך בבית היה ציוני-סוציאליסטי וארבעת האחים, בן ושלוש בנות, נטלו חלק בתקומת המדינה בשרתם ב”הגנה” בפלמ”ח, בש”י ובצבא הבריטי.

בשנת 1933 נישאה אמא ליהודה ציגלרויט ז”ל ונולדו להם שתי בנות – אורה וניצה.
המשפחה התגוררה בראשון-לציון, שם החלה אמא את שירותה ב”הגנה” ועברה קורסים שונים, במסווה של עבודת התנדבות בסניף “מגן-דוד-אדום” המקומי.

לאחר גירושיהם של אמא ואבא, התמקדה אמא בעבודה ב”הגנה” ברחובות, כשלישה של מפקד הנפה, ושם הכירה כמה מחברי נען. ב-1946 בחרה לקשור את גורלה עם נען והצטרפה כחברה יחד איתנו.

אמא היתה “אשת עבודה” בכל רמ”ח איבריה ומילאה במסירות רבה כל תפקיד שהוטל עליה: מרכזת חדר האכילה של הילדים, מטפלת בבית הספר ובקבוצות אולפן של עליית הנוער, במטבח, באקונומיה ועוד.
לאחר תקופת השתלמות הקימה את “הפדיקור” והתמסרה במשך שנים לעבודה זו בכל נפשה ומאודה.

לאמא לא ניתנה ההזדמנות להשלים את לימודיה באופן מסודר, אולם הצמאון שלה לידע והסקרנות הרבה שגילתה בתחומים מגוונים לא ידעו גבול. היתה לה רוח חזקה, סוחפת ובלתי מתפשרת, אשר סייעה לה להתגבר על התקופות הקשות בחייה.
במשפחתנו היוותה ציר מרכזי והקשר החם והעמוק שהיה לה עמנו אף העמיק עם שלוש נכדותיה.

בשנות החמישים, לאחר מותו של סבא שמעון, העברנו את סבתא חנה לנען, ובעקבותיה הצטרפו למשק אלקה, אפרים והילדים. לא היה קץ לשמחתה וגאוותה של אמא על כי משפחתה המורחבת מכה שורש בנען שלה, אשר אהבה כבית וכדרך חיים, ואשר היווה את כל עולמה במשך חמישים ואחת שנים.

בשנה וחצי האחרונות לחייה, כשהכירה במגבלותיה הבריאותיות, החליטה, בריאליסטיות האופיינית לה, לעבור ל”דירונית” ומאז לא חדלה להעריך ולהתפעל מהטיפול המסור, האהבה והחום שהורעפו עליה על ידי עובדי הבית, וחברותיה הנפלאות אשר העניקו לה תחושת שלווה ובטחון עד יומה האחרון.

איבדנו אמא וסבתא אהובה מאוד.

אורה וניצה