בן אריה אהובה

אהובה בן אריה

תאריך לידה: 01/08/1916
תאריך פטירה: 24/03/2008
ארץ לידה : פולין
בן זוג: יעקב בן אריה

פיסות חיים
אמא
אמא, זוכר אני בנערותי שסיפרת לי בכאב, שלמרות שהיית בעלת יכולת ציור ואיור אף פעם לא בחרו בך לשום ועדה, אפילו לועדת קישוט, כדברייך.
אבל בשבילי היית בועדת קישוט, בועדת תרבות, במזכירות – ובעיקר היית א מ א!

נולדת בשנת 1916 בוורשה, וזכרונותיך הראשונים סבבו סביב עיסוק צביעת החוטים – מהם התפרנס אביך.

בשנת 1924 עליתם – את, הורייך, שלושה אחים ושתי אחיות – לארץ וגרתם בתל אביב בשכונת “הרכבת”.
בשנת 1926 עברתם לירושלים כשאביך מתפרנס מייצור תיקים ומזוודות עור.

בנערותך, למרות שגדלת בבית דתי, גילית את תנועת “הנוער העובד” ואת האחים קצ’לסקי, שפתחו בפנייך עולם חדש, בלתי מוכר, כשאת נשבית בקסמיהם, וכך הגעת בגפך, בשנת 1932, כשאת בת שש-עשרה, לתל אביב.

“…ירדתי מהאוטובוס” – סיפרת לי – “וחשבתי לאן הולכים כעת. וכמובן מאליו פניתי לסניף ‘הנוער העובד’ בתל אביב”.
שם דאגו לך לעבודה אצל משפחה בה טיפלת בשני ילדים, ששם הגדול ביניהם היה עודד.

בסניף זה צמחה גם אהבתכם, שלך ושל אבא, ומכאן, בשנת 1935 הדרך לקיבוץ היתה סלולה.

בנען עבדת במשתלה, אחר כך כמטפלת בשני מחזורי הילדים הראשונים של נען, מטפלת של נערי חברת הנוער ובחפירת תעלות השקייה בפרדס.
בשנת 1938 עבדת בחריטה במסגריית נען וביציקת והרכבת גופי רימוני יד ב”מסגריה ב'”.

כשעברה בך ההחלטה, בשנת 1941, ללמוד תפירה וגיזרה, ביצעת זאת גם בניגוד להסכמת מוסדות המשק.
חיית שנה ויותר על “פלאפל” ועבדת ארבעים וחמש שנים כתופרת.

אני עוד זוכר אמא – אמא מלפני האסון על מות עודד שלנו. אמא שרה ורוקדת.
אמא שמחה, שלא יודעת פחד ומאפשרת לבנה בן השש-עשרה לטוס במסגרת “גדנע-אויר”.

את רוב שנות ילדותי חייתי בצל אמא המנסה לשווא להחביא את יגונה, משחקת את תפקיד הגיבורה ושומרת ליד ילדיה, נכדיה ונינה על חוש הומור המיוחד לה.

במשך עשרות שנים ביקרת את בנך, את עודד, יום יום, כאן, בבית הקברות, עד שהשכחה גברה עלייך.
אמא, ימים ארוכים חיית בביתך, אך בעולם לא מוכר, בית חברייך וחברותייך, אך ללא מכר.

שכבי במנוחה, אמא’לה…
ילדייך