אנוך עדינה

עדינה אנוך

שם משפחה קודם: שרוני
תאריך לידה: 17/10/1936
תאריך פטירה: 26/09/2023
ארץ לידה: ישראל
בן זוג: יובל אנוך

פיסות חיים

עדינה נולדה ברמת גן ב-17 באוקטובר 1936, להוריה טובה ושמעון שרוני.
את ילדותה העבירה ברמת גן, למדה בבית הספר “יהלום” ובהמשך בגימנסיה “אוהל שם”.
בתקופת הצנע במדינה, 1952-1950, חוותה משפחת שרוני שנים קשות. את מוצרי המזון קנו בקיצוב באמצעות תלושים והמחסור היה ממשי ומוחשי.
אחותו של שמעון, דודה חנה נאור, שחיה בנען, הציעה למשפחת שרוני להצטרף לקיבוץ כחברים.
שמעון וטובה נענו להצעה ובשנת 1952 התקבלו בנען בזרועות פתוחות עם בנותיהם עדינה, הניה ואריאלה.
עדינה, אז נערה בת 16, יפה וארוכת צמה, שבתה את ליבם של בחורי הקיבוץ, ובמיוחד את ליבו של יובל אנוך. סיפור חברותם ניצת והפך לחברות לחיים, שנמשכה כשבעים שנה.
עדינה התקבלה לחברות בנען עם בני המחזור השני. בשנת 1954 התגייסה לצבא ושירתה כמקפלת מצנחים בחטיבת הצנחנים.
בקיץ 1957, לאחר שחרורה, נישאו עדינה ויובל והקימו בנען את ביתם.
שלושה ילדים הביאו לעולם – עמית, ענת ועפר. לאחר לידתו של עמית, בנם הבכור, יצאה עדינה ללימודי חינוך גופני בסמינר הקיבוצים בתל אביב. בהמשך עבדה כמורה לחינוך גופני בבית הספר בנען במשך שנים רבות.
במקביל למדה “פלדנקרייז” אצל ממציא השיטה, והפיצה את תורתו בקרב חברי נען בכל הגילים.
בשנת 1980 יצאה המשפחה לשליחות בת שנתיים בלונדון. הם הרבו לטייל, לבלות ולחוות את כל מה שהציעה העיר הנפלאה הזו.
במהלך שהותם בלונדון למדה עדינה רפלקסולוגיה, ובהמשך יישמה את השיטה על מטופליה והביאה מזור לכאבים ולבעיות של רבים המוקירים לה תודה עד היום.
עם יציאתה לפנסיה הפסיקה לטפל באופן מסודר, אך המשיכה להעניק טיפולים לחברים ולבני המשפחה.

עדינה ויובל הפכו לסבא ולסבתא בגיל צעיר, והנכדים זכו לסבא ולסבתא אנרגטיים, מסורים ונמרצים, שהוסיפו הרבה כיף ושמחת חיים.
משפחת אנוך נוהגת לחגוג במאכל ובמשקה אך גם בשירה, וכל חג, וחנוכה במיוחד, נחוג תמיד בשמחה ובאור גדול.
הבית של סבא וסבתא היה מקור אהבה לכל המשפחה: לילדים, לנכדים ולנינים שהצטרפו לשבט החם.

בשנים האחרונות התמודדה עדינה עם מחלת הסרטן והמאבק התיש אותה ואת גופה.
עדינה ויובל לחמו במחלה כצוות אוהב ונאמן, ולמעשה ניצחו את הסרטן, ואמא קיוותה שעכשיו תוכל לחזור לאיתנה.
בשבת האחרונה עוד הספקנו להגיע לביקור חטוף, ואמא התלוננה שהיא קצת מצוננת.
למחרת חלה התדרדרות, ובמוצאי יום הכיפורים, הלכה מאיתנו, ואנחנו כואבים והמומים.
נזכור אותך כנערה יפה עם צמה, רעיה נאמנה, אמא אוהבת ומכילה וסבתא שתמיד כיף לבקר.
ננצור את זיכרונך ואת טוב ליבך.
אוהבים, יובל וכל המשפחה האבלה