אגמון שי

שי אגמון

תאריך לידה: 22/4/1949
תאריך פטירה: 23/12/2024
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: רחלי אגמון
בת זוג: אורנה אגמון

פיסות חיים

שי נולד בעין חרוד מאוחד ב-22 באפריל 1949, בן לדֵנִי ונעמי ואח בכור לאוּרי. לאחר נישואיו של דֵני ליהודית, נוספו לשי שני אחים ואחות: יפתח, נטע וגליה.
בעמק עברה על שי ילדות מאושרת. הוא אהב לשחק משחקים בחוץ כמו חמור ארוך ושלושה מקלות. ילד שובב ופרוע – וסימני השברים והתפרים שנשארו על גופו למזכרת העידו על כך.
שי עבד בלול ובגד”ש והיה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד. הוא אהב טיולים, מחנאות וחוגי ידיעת הארץ. לפני הצבא יצא לשנת שירות שבמסגרתה ריכז את אזור הדרום של תנועת בני הקיבוצים.
בצבא שירת כלוחם ולאחר מכן כקצין בסיירת מטכ”ל. הוא השתתף בעשרות פעולות מבצעיות מעבר לקווי האויב, רבות מהן עלומות עד היום הזה. שי, שחונך לאהבת הארץ, וכבן לקצין מודיעין בכיר בצה”ל, השקיע רבות בתפקידיו בצבא ואף זכה לאות הצטיינות על פועלו ותרומתו מנשיא המדינה בשנת 1970.
היחידה והצוות היו חלק ניכר ומשמעותי מחייו והקשרים שנרקמו בדם ואש המשיכו וליוו אותו ואת משפחתו לאורך כל השנים.
במהלך שירות הקבע הכיר שי את רחלי מנען. לאחר שנה בעין חרוד עברו לנען, שבה הקימו את ביתם ונולדו שני ילדיהם: עמית ומתן. באותה תקופה עבד שי כמאבטח מטוסים באל-על.
בפברואר 1976, בהיותו מדריך שנת בר מצווה בנען, הדגים שי לחניכיו את תרגיל האומגה, וכשזו נשברה נפל מגובה שבעה מטרים על גבו. הפציעה הקשה הותירה אותו משותק בארבע גפיים.
לאחר תהליך שיקום ארוך ומייגע ולמרות הפציעה, בחר שי להמשיך את חייו, להשלים את לימודי הכלכלה באוניברסיטה, ולא לתת למגבלות הפיזיות להשפיע על חייו. הוא נעזר מאז במלווים צמודים ומסורים, שהפכו עם השנים להיות קרובים לליבו והיוו חלק ממשפחתו.
בשנת 1988, במהלך מסיבת פורים בקיבוץ, ניצתה האהבה הגדולה בין אורנה לשי. בשנת 1992 הם נישאו והביאו לעולם את מורן ואת מאי. התא המשפחתי התרחב ביחד עם ילדיה של אורנה – נעמי, טמיר ועידו, שהיו אהובים על שי כמו ילדיו.
יחד עם אורנה טייל שי ברחבי הארץ ובעולם, עסק בפעילויות ספורט שונות במסגרת בית הלוחם והשקיע מאוד בטיפוח קשרים – הן חברתיים והן עם המשפחה המורחבת – שעמה דאג לשמור על קשר הדוק.
במהלך השנים עבד שי בתור כלכלן בהנהלת החשבונות ומילא במקביל שורה של תפקידים ציבוריים, כאשר גולת הכותרת הייתה 30 שנות ייצוג הקיבוץ במועצה האזורית גזר.
שי היה מקור השראה לנו – משפחתו, לחבריו ולכל מי שהכיר אותו במשך השנים. הוא הוכיח לנו בכל פעם מחדש שרצון, נחישות ועבודה קשה הם הבסיס להצלחה והם הדרך להשגת יעדים. המוטו, “המעז מנצח”, הוא חלק מהמורשת שהנחיל לילדיו.

נוח על משכבך בשלום אבא יקר שלנו,
אוהבים אותך.

המשפחה