ניר פנחס

פנחס ניר

שם משפחה קודם: נירנברג
תאריך לידה: 19/03/1918
תאריך פטירה: 09/07/1986
ארץ לידה: פולין
בת זוג: בלומה נירנברג
בת זוג: רבקה ניר

פיסות חיים
פנחס – זקוף וישר כברוש, אחד מאיתנו, איש ענו – שמצא בנען את אושרו, לאחר שנות סבל ויסורים אשר פקדוהו בשנות בחרותו…

פנחס נולד וגדל בפולין, במשפחה גדולה. מגיל צעיר יצא לעבודה, לעזרת משפחתו.

עם פלישת הנאצים לפולין החלו שנות סבלותיו. הוא ברח מהגרמנים לרוסיה, ושם נאסר ונלקח לסיביר – לעבודת פרך במכרות הפחם.

הצלתו באה לו בהתחזותו לגוי ובהתגייסותו לצבא הפולני – צבא אנדרס. לאחר שעבר עם הצבא ארצות רבות הגיע ארצה, וכאן נשאר.

פנחס, שידע לעזור לכל אחד בלי כל חשבון, שתמיד היה מוכן לתת מעצמו לכל הזקוק לו, הקים משפחה ונולדו לו ולבלומה אשתו שלושה ילדים: אילן – הבכור, ואחריו שרה’לה ויעקב – התאומים.

האסון שפקד את המשפחה במות בלומה לא ריפה את ידיו. חשוב היה לו מאד לשמור על שלמותה של משפחתו וילדיו הצעירים. יחד עם רבקה הקים שנית בית חם ומאושר, וגם על ערש דווי ידע שילדיו ונכדיו נמצאים בידיים מסורות.

פנחס, חברנו, איש עם לב זהב וידי זהב, עבד בנען במקומות רבים.
בכל מקום בו היו זקוקים ליד טובה, יד בונה – שם הוא נמצא.

כעשרים וחמש שנים עבד במחסן הכללי – תחילה במחסן התערובת לבעלי החיים של המשק, ולאחר מכן יחד עם ג’יימס – במחסן הכללי.

היציאה לעבודה היתה חשובה לו ביותר, ועד הסוף כמעט עבד יום-יום – גם כאשר גברו כאבי מחלתו.

בערוב ימיו פקדו אושר רב. פגישתו המרגשת עם אחיו, שנתגלה לאחר שנות דור באמריקה – כשפנחס כבר לא האמין שנשאר מישהו ממשפחתו לאחר השואה.

נזכור תמיד את פנחס – הבעל, האב המסור למשפחתו בכל מאודו, הידיד הנאמן לחבריו, בעל חוש ההומור המיוחד לו, האיש הצנוע, המוכן תמיד לעזור לזולת – מעל ומעבר לכל חשבון.
אחד מאיתנו – חבר. כזה היה וכך ישאר חרוט בלבותינו תמיד.

יהי זכרו ברוך!

* * *

במלאת שנה למותו

שלום לחבר
יכול היות שהדברים יובנו
יותר משהסכינו הלבבות,
ועייפי-עמל השובה – עוד
וכל הכפר הזה ישמח כי באו – – – –

אז ריב אחים יהיה כצל עובר
של עייפות ורוע מיותר.
ואם כיסתה שדותינו עלטה,
יד כל אדם תיגע באחותה
ושוב נאהב את המלה “חבר”.

נתן יונתן

…שוב לא נשתה יחד עם פנחס כוס תה חריף, לא נשב יחד בצוותא ביתית נעימה וחמימה.
לא נאמר שלום כאשר יעבור לידינו הטוסטוס הכחול. עוד חלל נפער… עוד אחד עזב אותנו… בדרכים אנו פוגשים פחות ופחות מחברינו…

פנחס, לא איש דברים, לא חוצב להבות, לא מאלה ששמם נכתב בספרים.
אותו מצאת במקום שם צריך לעשות, להטות כתף. חבר. חבר במלוא מוכן המלה האישית והקיבוצית.

עתים, בצוותא נעימה, בחברותא, סיפר לנו משהו מסיפור חייו. סיפר על צאתו לעבודה מגיל צעיר לעזור בפרנסת המשפחה, סיפר איך נכנסו הנאצים לפולין והוא נסחף בזרם עצום של יהודים שנמלטו מזרחה אל ברית המועצות תוך פרידה חטופה ממשפחתו – אותה לא זכה עוד לראות.

בקול שקט ועצוב דיבר. בברית המועצות נשלחו אלפי הנמלטים לעבודות פרך בסיביר – שם עבד ככורה בתנאי קור ורעב קשים. ההצלה קמה לו – וליהודים נוספים – מן הצבא שארגן הגנרל הפולני אנדרס בין אלפי הנמלטים מפולין. עם צבא זה הגיע ארצה, לנען.

תמה המלחמה. מאירופה הגיעו הידיעות על השואה האיומה.
היו אלה רגעים עצובים כאשר שמענו מפנחס כיצד חיפש כל סימן אפשרי, נתלה בכל שביב של ידיעה, נתלה בכל בדל תקווה. אך דבר לא שמע עוד על משפחתו שנותרה באירופה.

גם בנען לא נחסך ממנו הכאב: כאן הקים עם בלומה משפחה, כאן גידלו את הילדים וכאן נפטרה בלומה לאחר מחלה קשה ורבת יסורים והותירה אותו עם שלושת הילדים הצעירים.

ראינו את פנחס ברגעיו הקשים, איך לא ויתר, איך שיקם את חייו עם רבקה.
ראינו אותו במקומות העבודה השונים, עם רצונו לעזור, וידי הזהב שלו.
בעשרים וחמש השנים האחרונות היכה שורש במחסן הכללי ובמכון התערובת.

כאן עבד יחד עם ג’יימס ומשותפות בעבודה צמחה חברות עמוקה, חברות שנמשכה עד לרגעים האחרונים.

וזכרון מן השנים האחרונות: בארצות הברית נתגלה אחיו שניצל מן השואה.
עשרות שנים לא ידע איש מהם שאחיו ניצל – ועתה מצאו זה את זה!

אלא שהאושר לא ארך זמן רב. המחלה היכתה בו, לנגד עינינו הלך ודעך.

חבר ורע הלך מאיתנו… עוד עץ נגדע בחורשת נען… שלום לך חבר…