זילברברג כסניה

כסניה זילברברג

תאריך לידה: 20/09/1885
תאריך פטירה: 09/04/1957
ארץ לידה: רוסיה

פיסות חיים
כסניה נולדה ב-20.9.1885. בת למשפחה רוסית מיוחסת היתה כסניה, ובהיותה סטודנטית באוניברסיטה נישאה לצעיר יהודי שהמיר את דתו ועבר לנצרות.
בעלה, אשר היה פעיל במפלגה הסוציאל-רבולוציונרית, נתפס לאחר מעשה טרור נגד הצאר ונתלה.
כסניה עצמה היתה גם היא פעילה במפלגה והוגלתה לסיביר.

אחרי מות בעלה נותרה עם תינוקת, וכעבור זמן ברחה מרוסיה לאיטליה.
ברומא התקרבה ליהדות, ובתה התחתנה עם בן ממשפחת סרני הידועה. הבת אמנם לא עלתה ארצה, אך כסניה נדלקה לרעיון הציוני, לא מעט בהשפעת משה בילינסון.

כסניה עולה לארץ בשנת 1933. ארץ ישראל הצעירה, הפועלית והקיבוצית, כובשת את ליבה, והרגשתה היא כאילו באה “הביתה”. בשנה הראשונה היא מרבה לשוטט על פני הארץ, גומעת לרוויה מחוויית הרעות האופפת אותה בכל מקום-בואה.

אגב ביקוריה בקיבוצי הקיבוץ המאוחד איוותה לה למשכן קבע את נען הצעירה, בעוד זו יושבת רובה באהלים.
כסניה מתערה בחיי התנועה והקיבוץ. במאור פניה ובחן הליכותיה היא רוכשת לה ידידים רבים כאן, וכן היא קושרת קשרים עם אנשי רוח ומהפכה באיטליה ובצרפת.

היא מעשירה את במת הקיבוץ המאוחד “מבפנים”, ומפעם לפעם גם את “דבר הפועלת”.
ברשימותיה המחוננות היא מעלה את דמויות אנשי המהפכה, אנשי רוח וספרות, בעיקר משל הספרות הרוסית הקלאסית. כתיבתה ברוכת השראה, מלאה רגש עמוק וידיעת המקורות, וחן אמהי חופף על דבריה.

כסניה שתלה עצמה בחיים החדשים בארץ וקיבלה על עצמה באהבה-שבייסורים את גורלה החדש, כשהיא מנותקת ממשפחתה המסועפת ברוסיה ומבתה ונכדותיה באיטליה.

לאחר מלחמת העולם השנייה שכלה את בתה-יחידתה, כשהיא האם, סועדת את ערשה בחוליה.

מיטב המורשת של אנשי הרוח והמהפכה ברוסיה, הומניזם עמוק, חרדה לצלם האדם – אלה נתאחו בנפשה עם הערכים האנושיים והחלוציים של ארץ ישראל העובדת, הקיבוצית.
המישור העשיר והמגוון של ארץ ישראל החדשה, המכנסת גלויות, תרבויות ותנועות – מתייחד עם חוט שני צנוע של כסניה, אשר נתנה חייה קודש לשחרור האדם.
בדרכה זו נתגלה לה האור הגנוז במפעלנו הארץ-ישראלי, והיא הלכה לקראתו.

(מתוך הקדמה לספרה “עם דורי”, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1957)

* * *

כסניה איננה
באבל ותוגה, בדומיה עצורה, הלכנו אחרי הארון – הארון בו נחה כסניה – בדרכה למנוחת עולמים.
בלוויה השתתפו, נוסף לחברי נען וילדי בית הספר מכיתה ג’ ומעלה, רבים-רבים מידידיה בארץ, וביניהם –
רעיית הנשיא, רחל ינאית בן-צבי, שר הפנים, ישראל בר-יהודה, דוד כהן, חברי מזכירות הקיבוץ המאוחד –
טבנקין, שכטר, בני מרשק, חומה, ציזלינג ועוד.

ליד הקבר הספידו צפורה לוקוב, רחל ינאית-בן-צבי וברוריה. בדברי ההספד נתקפלו כל מידותיה התרומיות שנתברכה בהן כסניה – קסמה האישי, עושר נפשה ואצילותה הרוחנית, טוהרה המוסרי, אהבתה את האדם ואמונתה בו, עברה העשיר בתנועת לוחמים לחירות. גבורתה כאשה וכאם. אהבתה לנען ולילדיה, רעננותה הנפשית. שפעת האורה שהיתה מוקרנת ממנה תדיר על כל מי שבא עמה במגע – וכל שנאמר – עדיין לא מיצה
את רחשי הלב שהננו הוגים לדמות מופלאה זאת.

לנופה של נען תחסר כסניה מאוד. לחברים ולילדים יחסר מאור פניה בפגישה. לרבים בתוכנו יחסר המגע האישי הקרוב, יחסר הביקור והשיחה המקורית. יחסר הפרח העדין שהיה מוגש על ידה בלבביות, יחסרו העידוד וההשראה הברוכה במחיצתה.

כסניה עצמה לא תהיה עוד בתוכנו אך את זכרה שמור נשמור בלבנו, את זכרה של כסניה לנען.