עמוסי גרין
תאריך לידה: 03/03/1947
תאריך פטירה: 28/11/2003
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: ריקי גרין
פיסות חיים
שלום,
למי שלא מכיר אותי, אני הבן של ריקי ועמוסי, כמו שאבא שלי היה אומר – לא עמוס אלא עמוסי – כי העיקר זה ה”סי” בסוף.
בתחילה רציתי לכתוב מעין נאום תוכחה. אצור בתוכי כרגע כעס עצום… בראש ובראשונה כעס על המעשה הנורא הזה, מעשה אומלל מאין כמוהו.
כולי תקוה שכל אחד שרואה את העצב שלנו כרגע, לעולם לא יחשוב לבצע מעשה טיפשי כזה.
כמו כן אני מקווה שאצליח לסלוח לאבא שלי על כך, אבל את זה אני כבר משאיר לזמן לעשות את שלו.
כמו כן יש לי כעס גדול על הקיבוץ “הזה” ועל האנשים שבו וצרות העין שלהם, אך אני לא מתכוון לתת לכעס הזה להשפיע עליי מכיוון שאז נפספס את המטרה שלמענה כולנו הגענו לכאן והמטרה הזאת היא אבא שלי…
עם שני דברים יש לי תמיד בעיה כשבן-אדם הולך לעולמו: הראשון שבהם הוא שבאותו הרגע כל הספד הופך אותו לאדם המושלם ביקום. אז נתחיל בכך שאבא שלי לא היה מושלם. היו לו יתרונות רבים, אך לא מעט חסרונות. אך מעל הכול הוא היה אדם טוב, בעל לב גדול.
אני מאמין ומקווה שיזכרו את אבא שלי כבן אדם טוב, אוהב, אכפתי, שמח ואופטימי, כי זה מה שהוא היה.
הדבר השני שתמיד מפריע לי הוא העצב הרב. העצב והדמעות שבתוכי כרגע יכולים למלא אוקיינוס, אך כמו אבא שלי, אני אדם שמח ואופטימי ולכן אני מבקש מכם גם לשמוח. אל מול העצב העצום אני מבקש מכם לשמוח על הזמן שיצא לכם לבלות איתו, על השנים שהכרתם אותו, ולשמוח על האדם שהוא היה. אני לא מבקש מכם להפנות גב לצער מכיוון שאני לא מבקש את זה גם מעצמי (אני לא מתכוון לשקר לעצמי), אך אני מבקש מכם לשמוח על חמישים ושבע השנים שאבא שלי חי. אני מקווה ששמחתם ליטול חלק בעולמו ושמחתם על כך שהוא נטל חלק בעולמכם.
אבא, ראית עליי אבל לא אמרתי לך מקודם, כי היה קצת קשה לי והתביישתי, אבל תדע שאני אוהב אותך.
אבא, אני מבטיח לך: לא נזכור את הסוף הרע של החיים שלך. נזכור את החיים היפים שלך – יפה, חכם, בטוח בעצמך, רגיש וטוב לב, אדם כל כך טוב. כל כך נהניתי אתך.
אבא, דמיינתי אותך משחק עם הילדה שלי בעוד כמה שנים. כל כך רצית ילדה, והנה אתה משחק עם הילדה שלי על הדשא, אתה מצחיק אותה…
כשהיית נכנס למיטה, היית מתרווח כמו דב גדול ומוציא אנחת רווחה: “הו מאמי, מאמי”…
אני מקווה שהגוף הוא רק קליפה והנשמה ממשיכה. ככה אתה שוכב לך עכשיו למעלה ואומר:
“הו מאמי, מאמי”…
לילה טוב גיבור שלי, וכשתגיע לשיא תחשוב עלינו אבא…
יונתן
* * *
עמוסי יקר שלי,
איזה עצב רב רק מלכתוב עמוסי ולחשוב שאתה כבר לא כאן אתנו.
עמוסי שלי, אח שלי, האיש הכי טוב, עם הנשמה הכי גדולה בעולם, עם הרצון לעשות טוב לכל אדם באשר הוא אדם.
מאז שאני זוכרת אותך רק טוב ביקשת ורצית שיהיה לידך, ולאנשים שאתה אוהב.
איזה צל נורא רדף אותך שלא ראית את כל האנשים שכל כך אוהבים אותך וכל כך תחסר להם עכשיו.
באיזה דרך נוראית בחרת להיפרד מהעולם ומאתנו…
עמוסי, אני רוצה לצרוח כדי שתשמע, להגיד לך כמה אני אוהבת אותך, את העיניים החמות, את הפנים היפות שלך, את כל כולך. על כל הילדותיות שלך ועל היצירתיות והתמימות וחוש ההומור שלך והנאיביות והישירות שלך וחוכמת החיים שלך והטוב, הטוב, הטוב שנשפך ממך כל הזמן…
בשנים האחרונות לא נפגשנו כל-כך הרבה כמו בעבר אבל תמיד ידעתי שבכל דבר שאני עוברת בחיים, בכל חוויה שאני חווה באותו רגע, אתה לידי ואיתי מעבר לכל מילה שנאמרה או פגישה שלא היתה.
הקשר הזה של מעבר לאחים, של חברים אתך ועם בועז, שלושתנו של אמא ואבא הכל כך מיוחדים שהיו לנו, שידעו להעניק לנו את היכולת להיות כל כך מחוברים אחד לשני – ופתאום אתה איננו וזה לא נתפס וזה כל כך כואב.
איך לא שיתפת אותנו יותר, את האנשים הכי קרובים אליך – אם היית יותר נפתח, בטוח שהיינו יכולים לעזור יותר…
אני רוצה לחשוב שאתה נח בשקט ומעבר למערבולת שנכנסת אליה שתהיה דרכך שקטה, שתמיד תדע שאני כל כך אוהבת אותך…
שלך – מיכלי
