ברסלבסקי משה

משה ברסלבסקי

תאריך לידה: 09/01/1903
תאריך פטירה: 01/11/1961
ארץ לידה: רוסיה

פיסות חיים
משה נולד ב-1903 בעיר רומני, פלך פולטבה שברוסיה. בגיל שנה הגיע ארצה עם הוריו.
עריסת ילדותו עמדה בשכונת “נווה שלום” – שכונה עברית שקדמה לתל אביב.

למד בבתי הספר “תחכמוני” ו”עזרא” ביפו, וב-1915 התקבל לגימנסיה “הרצליה”, שם נפגש עם י.ח. ברנר, שהשפיע עליו עמוקות.

עם גירוש תושבי תל אביב בידי התורכים ב-1917, החל נודד ועובד בקטיף ובבציר.
נספח בצעירותו אל אנשי תנועת העבודה בהשפעת ברנר וא.ד. גורדון ויצא לעבודה, תחילה במחנה האוהלים בסרפנד ובמקווה ישראל ואחר כך הצטרף לקיבוץ בית אלפא שבעמק יזרעאל ועבד בו עד שנת 1929 (שם גילה אז את רצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק).

לראשונה נתוודע לאנשי “העלייה השנייה” ולבעיות כיבוש העבודה. בחרדה נפגש עם א.ד. גורדון.
תקופה זו היתה מכרעת בחייו.

כאשר סיים לימודיו ויתר על אפשרות ללימודים אקדמאים באירופה והחל נודד כפועל שכיר, תוך שהוא מודד את הארץ, לאורכה ולרוחבה, ברגליו.

בראשית 1929 יצא לחו”ל. באוקטובר 1929 הצטרף ביוזמתו למדריכי תנועת “החלוץ” בפולין.
כאן יצר ברית עם “הקיבוץ המאוחד” והתקשר עמוקות ליהדות הפולנית, השורשית, ולתרבותה.

עם שובו ארצה, בשנת 1934, הצטרף לקבוצת הנוער העובד ב”נענה”.
כאן מצא את ביתו, כאן השתרש וחי. כאן היה פעיל שנים רבות, וכאן כתב את ספריו.
גילה יוזמה מבורכת בשדה החברה והתרבות בנען וברחבי הקיבוץ.

משנת 1938 פעל במזכירות הקיבוץ המאוחד.
במשך למעלה משש שנים היה עורכו של “מבפנים” – רבעונו של הקיבוץ המאוחד, וכתב בו רבות.

כאן התגלה במלוא כוחו. איש עמל ואיש הרוח. אלוף הטוריה בפרדס ובו בזמן מוכן לכל שליחות ציבורית וספרותית.
ייסד שורה של כתבי עת. עזר וטיפח כשרונות צעירים תוך שהוא עורך ספריהם ומביאם לדפוס.
רשימת הספרים אשר כתב, ערך והביא לדפוס ממלאה ספריה שלמה.

עם תום מלחמת העולם השנייה יצא בשליחות הקיבוץ לאירופה, אל שארית הפליטה. פעל במחנות והשתתף בעריכת הסמינרים התנועתיים של תנועת “דרור”, שהתקיימו בגרמניה ואיטליה. כמו כן ביקר בפולין.

בפעולתו הספרותית הענפה טיפח משה במיוחד את מדור ספרות התנועה, הספרות התיעודית וספרות המקור הארץ-ישראלית. כתב וערך ספרים רבים מפיהם של אנשי עבודה, שליחים, מגינים ולוחמים. התקין והביא לדפוס ספרי עזבון ואגרות שהציבו יד ונעשו לנכסי חינוך תנועתיים מעולים (כגון “חניתה”, “פרקים במלחמות ישראל”, “חנה סנש”, “חברים מספרים על ג’ימי”, “עד סלע” ועוד) וכן חיבר וערך ספרי לימוד ושימוש תנועתיים רבים.
כתב את הסיפור “בנפול מצדה” בהשפעת השואה.

עם אחיו, יוסף, טיפח את אהבת הארץ ומחקרה, והשתתף בעיצוב פני הרחוב הקיבוצי.
אולם מפעלו הספרותי הגדול היה כתיבת תולדותיה המקיפים של תנועת הפועלים הא”י, עליה שקד שנים רבות, עד יומו האחרון. במשך השנים 1959-1955 הופיעו שלושה כרכים גדולים בשם “תנועת הפועלים הא”י – קורות ומקורות” – סה”כ 1360 עמוד.

שבועות לא רבים לפני מותו קיבל משה את “פרס ההסתדרות” על מפעלו הספרותי, בחקר תנועת העבודה בארץ.
הוא ביקש להשלים את עבודתו הגדולה אך לא הספיק לסיים.

אך מעל לכול היה משה אדם, במלוא מובן המילה. אוהב אדם ובמיוחד ילדים.
אלה היו באים אליו ותמיד זכו בלטיפה ובממתק.

היה גאה בנען שלו ונען החזירה לו אהבה חמה והתגאתה בו, ביצירתו ובעצם היותו בקרבנו.
לא ידע מנוחה. פעל כאילו שהרגיש שהזמן דוחק בו.
ואז – כשהוא בשיא כוחו – כרע, נפל…

עשרים ספרים שכתב וערך והוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, שנמנה על מייסדיה ובוניה, מהווים מצבה נאמנה לזכרו.

פועל, סופר, אדם…

יהי זכרו ברוך!