אנוך רות

רות אנוך

שם משפחה קודם: האז
תאריך לידה: 18/11/1910
תאריך פטירה: 02/08/2014
ארץ לידה: גרמניה
בן זוג: ישראל אנוך (איזי)

פיסות חיים
אמא שלנו נולדה בגרמניה בעיר בשם דרמשטט. עיר אוניברסיטאות ידועה בה באו ללמוד טובי המהנדסים והאדריכלים של גרמניה והעולם כולו. מוצא משפחתה של אמא, משפחת האז, נעוץ בגירוש ספרד, ואילן היוחסין של המשפחה הגיע עד למאה ה-16 כאשר גולי ספרד התיישבו באזור וורמיזה, כשדרמשטט סמוכה לשם.

משפחת האז – האבא ארתור, האמא אידה והאחות הילדה, חייתה ברווחה כלכלית בדומה לרוב הקהילה היהודית הוותיקה שבמקום. אמא זכתה לחינוך מתקדם ומודרני בבית הספר היסודי ומקומה בלימודים האקדמאים היה מובטח.
אלא שאז פרצה מלחמת העולם הראשונה וכל עולמם של יהודי גרמניה התהפך באחת. בתום המלחמה הפכו היהודים לשק החבטות של התסכול והאכזבות של הגרמנים מתוצאות המלחמה, ולמרות שנות הפריחה הקצרות שלאחריה כבר נבטו ניצני הרוע והגזענות ברחבי גרמניה.

אמא מסיימת לימודיה בבית הספר ויוצאת לעבודה כדי לתמוך במשפחה שירדה מנכסיה בשנות המלחמה. בהיותה מנהלת מחלקת מכירות באחת מחנויות העיר היא פוגשת את אבא איזי שהיה מהצעירים ה”ציוניסטים” שלחצו על צעירי הקהילה הוותיקה לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל. אמא מתאהבת באבא ומיד לאחר חתונתם הם מקבלים סרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל. עם עלייתם לארץ הם עוברים לגור בנען ליד האח שמעון אנוך.
מאז עלייתה לארץ לא דרכה כף רגלה של אמא בגרמניה. אמא לא שכחה ולא סלחה על מות ההורים ובני המשפחה במלחמת העולם השנייה.

אמא הייתה אישה דעתנית ועקשנית שהכל היה צריך להיעשות על פי דרכה ורצונה. בהגיע האונייה ליפו, למרות תחנוניו של אבא, סירבה אמא לרדת לחוף. היא לא הסכימה שמלח ערבי יישא אותה מאונייה לסירה, ולא ירדה אלא כאשר עגנה האונייה בחיפה, וכך אמרה: “עולים לישראל ויורדים לחוף ברגליך שלך, ולא נישאים לחוף בידי אחרים.”

“נען של אז הייתה הלם עבורי” – כך סיפרה אמא. מחיי נוחות ורווחה בגרמניה עברה לחיות באוהלים וצריפים מוכי כינים ופשפשים, חום לוהט וצל אין. והיקית שלנו התרגלה למצב לאט לאט, המשפחה החלה לגדול, נולדו הילדים, יובל, ידין וענת, משפחה נחמדה ואוהבת. ימי השמחה לא נמשכו זמן רב; אבא שלנו חלה מאוד, גופו לא עמד במעמסה ובגיל צעיר נפטר והשאיר את אמא לבד עם שלושה ילדים קטנים. אמא מתגברת על האסון ורותמת עצמה לעבודה, בניהול מטבח הילדים, בניהול האקונומיה ובחינוך ילדי בית הספר בנען. העיקר לא להישבר, להמשיך לחיות, לשמור על המשפחה ולגדל את הילדים. השנים עוברות, הבנים מתקבלים כבר לחברות והכל נראה כמתנהל על מי מנוחות…
ואז אסון נוסף פוקד את אמא. ענת, אחותנו והבת הצעירה נפטרת לפתע. האבל כבד וכולנו נזעקנו לעזור, להיות איתה ולשמור עליה, ואמא, לאחר שבוע האבל, הודיעה לנו כי החיים חייבים להמשך וכי אינה מתכוונת לבלות את ימיה בבית העלמין, והיא נוסעת לתל אביב קונה שמלה חדשה וחוזרת לעבודה.

אמא, מעוצמת דרכך והתנהגותך למדנו פרק בחיים, ודומני כי עוצמה זו ניסינו להטמיע גם בילדים שלנו, שלא להיכנע לפחדים וחולשות, ולהמשיך ולחיות ולתפקד בכל מצב. זכית אמא לגדל נכדים, נינים וחימשים בנען ומחוצה לה, ביתך היה בית פתוח לכולם, בית קטן בשטחו ורחב בלב של מי שגרה בו.

באת לנען כנערה צעירה בשמלה לבנה בחמסין הראשון של מאי 1934 ואת נטמנת היום בתכריכים לבנים אחרי שמונים שנות חיים משותפים לך ולנו.

נוחי בשלום לצד אבא וענת, בתך, וימתקו לך רגבי אדמתנו.

המשפחה האוהבת