אורון (אוירבוך) ירוחם

ירוחם אורון (אוירבוך)

תאריך לידה: 11/08/1937
תאריך פטירה: 10/10/1973
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: מרים אורון

– נפל במלחמת יום הכיפורים –

פיסות חיים
ירוחם נולד להוריו, חנה ושלמה, בתל-אביב, באווירה של מאורעות הדמים באוגוסט 1937.
בהיותו בן שנתיים וחצי חזרה המשפחה לנען.
כבר בילדותו בלט ירוחם ברגישותו ובכשרונותיו, במיוחד בשטח המוסיקה, ונשלח ללמוד נגינה בחליל-צד. ירוחם ניגן בחלילו בנען ובתזמורת בני הקיבוצים, בחגים, במועדים ובאירועים מיוחדים. הוא אהב ללמוד ולעבוד, אהב את משפחתו ואת חבריו – והיה אהוב כל כולם.

בהתקבלו לחברות במשק יחד עם בני כיתתו – מחזור ג’ – הרטיטה נגינתו מלאת הרגש את לבבות כל הציבור. כל מה שעשה ירוחם היה רווי בנשמתו הרחבה והרגישה.

ירוחם התגייס לצבא עם בני מחזורו וצורף לחטיבת “גבעתי”. בשנת 1956 השתתף במערכת “קדש” בקרבות רפיח ועזה, ומיד לאחר המערכה נשלח לקורס קציני סיור. עם סיום הקורס לקח חלק פעיל כקצין בתקריות הצפון של שנת 1957.

עם שחרורו שב לנען והצטרף לבני כיתתו בעזרה למשק אייל. במשך שנה זו נקשרו קשרי רעות בינו לבין החברים במשק, וידו הפליאה בכל תחומי העשייה.
בשובו מאייל השתלב בריכוז ענף המים. בשנת 1966 יצא לקורס מרכזי-משק במדרשת רופין.
באותה תקופה הכיר ירוחם את מרים, אהבה ונשאה לאשה.

שלושה חודשים לאחר נישואיו פרצה מלחמת “ששת הימים”. במלחמה זו השתתף בקרבות בסיני והוביל בראש מחלקת הסיור את כוחות השריון שהגיעו לראס-סודר.
לאחר המלחמה חזר למדרשת רופין וסיים את הקורס למרכזי משק.

בשנת 1968, בהיותו בן 30, נולד בנו בכורו, יאיר – ומה גדולה היתה שמחתו. כאן התגלה ירוחם כאב מסור למשפחה בדרך המיוחדת לו. באותו זמן המשיך במילוי תפקידים: כמרכז משק וכחבר מזכירות. התמסר מאוד לתפקידיו והתקשר דרכם למשק בכל נימי נפשו.

בשנת 1970, במלחמת ההתשה, פקד אסון את המשפחה. דוביק, בעלה של דליה אחותו, נהרג מפגיעה במטוסו, וירוחם, שהיה מאד קרוב אליו, הושפע מכך קשות.

באותה שנה נולד בנו השני – אוהד. המשפחה גדלה ודמותו האבהית של ירוחם העמיקה שורשים.
לאחר תורנות של שנה במכבסה, שמילא מתוך הרגשת חובה, אך במלוא המרץ והרצינות, ותוך שיפורים וייעול הענף – נכנס ירוחם לעבוד במפעל. עבודתו העניקה לו תחושת יצירה.
הוא אהב את העבודה והשקיע בה את מלוא מרצו ותנופתו, יזם סידורים שונים לייעול העבודה והגברת הפריון. תכנן אביזרים שונים ובנה אותם בעצמו. תוך זמן קצר ניכר רישומו היטב במפעל, וגם קשריו עם העובדים הפליאו בפשטותם ובגישה השווה לכל נפש.
בשנת 1972 זכה ירוחם בבתו מתי – שכה ציפה לה ובה כה התגאה. המשפחה גדלה וירוחם השקיע בה מסירות ואהבה בלי גבול – תוך שמירת קשר הדוק עם ההורים, עם האח ועם האחיות. דאגתו לכל היתה מרגשת ומפליאה…

ואז, במפתיע, באה המלחמה ונגדעו חייו של בן מסור, בעל אוהב ואב אהוב – המשוגע אחרי ילדיו.
אח נפלא ונאמן, רע יקר שהישרה תמיד בטחון על הסובבים אותו. שהיה מוכן תמיד להושיט יד ולעזור בלי שהיות – בכל אשר נתבקש, למשפחה, לשכנים, לחברים ולמשק.

ירוחם, שידע לראות בכל דבר את הטוב ואת החיובי, שידע להתמוגג מנחת, ליהנות ולמצות כל יום מחייו, כשהחיוך הטוב לא מש מפניו…

כך נזכור אותך…