אטס גילה

גילה אטס

שם משפחה קודם: גולני
תאריך לידה: 08/06/1950
תאריך פטירה: 19/12/2023
ארץ לידה: ישראל
בן זוג: ניסים אטס

פיסות חיים
גילה נולדה בנען ב-8 ביוני 1950, בת שנייה לאליעזר וקלרה גולני, אחות לשמואל ולאורי.
היא נולדה בתקופת הצנע, וסיפרה שהיה מחסור גדול במצרכים, אבל לילדים דאגו שלא ייחסר דבר. לא חסכו מהם שמנת וחמאה ושאר מאכלים מזינים כדי שיגדלו ויהיו בריאים וחזקים. וכמובן, כף שמן דגים בצהריים שחייבה תחרות בין שולחנות האוכל כדי לעודד ולעורר מוטיבציה.
ימי הילדות שלה, ימי הקיבוץ המשותף והלינה המשותפת, נחלקו בין בית הילדים לחדר ההורים.
גילה סיפרה על הדאגה של המטפלות לבריאות, לניקיון, לתזונה ולכל צורכי היום-יום; ועל הביקורים בחדר ההורים אחרי הצהריים, לשלוש שעות של חום ואהבה. על ארוחת-הארבע המשותפת שהייתה מפגש משמעותי בחיק המשפחה – שלושת האחים יושבים עם ההורים בתום יום עבודה, בשיחה נעימה על הא ועל דא סביב שולחן ארוחת-ארבע שלעיתים נמשכה כמעט עד ארוחת הערב – אז היו הילדים מתפזרים לבתי הילדים ולהשכבה. לא פעם היו היא ושמואל נשארים לישון בחדר ההורים, ולא בבית הילדים, כי להורים נמאס מקשיי הפרידה וההשכבה.
כשגילה הייתה בכיתה י”א פרצה מלחמת ששת הימים. הלימודים הופסקו, והנערים התגייסו לעזרת המשק, בעבודה בענפים. גילה עבדה במרכזיית הטלפונים, והתפקיד שלה היה להעביר הודעות שהגיעו מהחיילים למשפחותיהם. אחת השיחות המרגשות התקבלה מיפתח גוטמן, שהיה אז צנחן בירושלים, ובישר על כיבוש העיר והפריצה להר הבית ולכותל.
מטעמי בריאות היא לא התגייסה לצבא, ומיד לאחר התיכון יצאה ללמוד בסמינר למורים. בתום הלימודים ואחרי חמש שנות הוראה יצאה לטיול גדול באירופה, ועם סיומו חזרה לנען והתבקשה לעבוד באולפן כמורה לעברית. במחזור השני שלימדה, הכיתה הייתה מורכבת בעיקר מבנים בני גילה, וביניהם גם בחור נחמד מסלוניקי – ניסים. הוא טען שעברית היא שפה קשה ולא בשבילו, ועד מהרה התחיל לחזר אחרי המורה. הרומן נשמר בסוד עד לסיום האולפן.
כעבור שנה נישאו גילה וניסים בחתונה קיבוצית גדולה באולם הספורט. הם נסעו לירח דבש ביוון, ושם פגשו את בני משפחתו וחבריו. כעבור תשעה חודשים נולדה נתלי, הבת הבכורה, ואחריה נולדו דפנה וקרין.
אחרי הנישואין והקמת המשפחה חזרה גילה למקצוע ההוראה שאהבה – היא לימדה בתיכון, ולאחר מכן בבית הספר היסודי בנען ובגני הילל. במקביל לעזרה הלימודית הפרטנית ובקבוצות קטנות, הובילה את התחום של חינוך מיוחד בבית הספר. בשנת 1999, כשרוחות השינוי כבר החלו לרחף מעל הקיבוץ השיתופי, נכנסה גילה לתפקיד מרכזת צוות חברה ופרט. במקצועיות ורגישות, בעדינות ובשקט, מתוך התכוונות מלאה לאנשים ולצרכיהם, הקשיבה, יעצה וסייעה.
אימא שלנו הייתה משפחתית מאוד ועטפה אותנו בדאגה וטיפול אימהי. היא טיפחה בית חם, משפחתי ואוהב, שהיו בו ארוחות משותפות מדי ערב, שולחן ליום ההולדת, עוגה טעימה כשחוזרים מהטיול השנתי; וגם בית פתוח, נעים ומזמין לאולפניסטים, למתנדבים, לחיילים בודדים ולמשפחות חדשות. כשנולדו הנכדים, שמחה מאוד לארח אותם בביתה, עם כל הרעש והבלגן שנלווה לכך.
לפני כמעט תשע שנים אבא נפטר, ומאז התדרדר מצבה הבריאותי של אימא. היא נאלצה להתמודד עם אובדן של יכולות פיזיות ואובדן של עצמאות, אבל לא ויתרה והתמודדה באומץ עם האתגרים והקשיים. בשנה האחרונה טיפלה בה רייצ’ל, ונוצר ביניהן קשר קרוב וטוב, של הבנה ללא מילים. רייצ’ל סעדה אותה באהבה ובמסירות, ואימא שתמיד דאגה לרווחת המטפלות – דאגה שרייצ’ל תרגיש בנוח ובבית.
אימא – תודה על כל מה שהיית בשבילנו ועל מה שהענקת לנו.
נזכור אותך תמיד, ולעד תהיי בלבנו.
אוהבים – הבנות, החתנים והנכדים