שדרתי אסתר

אסתר שדרתי

תאריך לידה: 10/01/1910
תאריך פטירה: 05/02/1978
ארץ לידה: פולין
בן זוג: בנימין שדרתי

פיסות חיים
הכרתי את אסתר באוניית העולים, בדרכנו ארצה. היא היתה קטנה ורזה, עם שתי צמות שחורות וארוכות.
כבר אז בלטה באופייה הצחקני ומלא החיים.
הגיעה מהעיר לודג’ שבפולניה ואני מבנדין, ישר להכשרה. התנאים באונייה היו קשים.
זו הייתה אוניית משא, בעלייה בלתי-ליגלית, בשנת 1939. כשהגענו לנמל חיפה, הסתתרנו מפני האנגלים בבטן האונייה. החום היה כבד, כ-40 מעלות. כולם היו שקטים, ולרגע אסתרקה אמרה: כלל לא חם?!

האנגלים גילו אותנו בכל זאת ונלקחנו בשבי. הוציאו אותנו ונלקחנו אל הסירות שלהם. לא ידענו לאן פנינו מועדות, וכשהגענו – היה זה בית ליד. נתבקשנו לומר שהגענו מגרמניה (כי העלייה מפולניה הייתה אסורה). שהינו שם חמישה ימים עד שהגיעו נציגים ממזכירות הקיבוץ וחילקו אותנו לקיבוצים שונים, וכך הגענו לקיבוץ נען.

במשק גרה אסתרקה באוהל ואחר כך בצריף, עד שניבנו שיכוני הוותיקים לשם עברה. בימים האלה עבדה בעבודות חוץ שונות בישובים גזר, בן שמן, רפיח, ובנען עבדה בגן ירק כשהיא בריאה וחזקה.

לפני כשבע שנים חלתה אסתרקה בליבה ולמרות הכול ידעה להמשיך בחייה הרגילים. הכח והרצון לחיות הניעו אותה לעבור לשיכון החדש בצפון. היא סידרה את ביתה בטוב טעם ונהנתה מכל יום בדירתה החדשה.

אסתרקה נתאלמנה לפני שנים רבות, אז הייתה יותר צעירה ובריאה. עתה היה עליה להיאבק לבד עם מחלתה.
הדבר הִקשה עליה מאוד. ראתה צורך לתת את תרומתה עד כמה שהדבר ניתן. תמיד ידעה לקבל הכול בחיוך ובתודה.

אני זוכרת את תקופתה האחרונה בבית החולים, בחדר לטיפול נמרץ. אז אמרה לי באחד הרגעים: “אסתר, הסימפוניה נגמרת”.

כשהוטב מצבה ביקשה מהרופאים שיאפשרו לה לשוב לנען להיות בחיק משפחתה – אחותה חיה ובתה סנדרה – שהגיעו במיוחד לבקר אותה מאוסטרליה לאחר ארבעים שנה. שהותן בארץ גרמה לה להתרגשות גדולה ואולי בליבה האמינה שזו ההזדמנות האחרונה לראותן.

ביום שבת הרגישה טוב, צחקה והייתה עליזה, וכשנפרדה מהמשפחה לא ידעה שאלו היו רגעיה האחרונים ושלא תשוב עוד לראותן.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.

א.ש.