פלייש זלדה

זלדה פלייש

תאריך לידה: 16/05/1922
תאריך פטירה: 15/04/2013
ארץ לידה: דרום אפריקה
בן זוג: פרסי פלייש

פיסות חיים
זלדה נולדה ב-16.5.1922 ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, בת בכורה לשלוש אחיות, במשפחה חמה ומגובשת עם אורח חיים יהודי מסורתי.

בגיל עשרים התחתנה זלדה עם בעלה הראשון, נורמן, ונולד בנה הבכור, רונאלד. זמן קצר לאחר מכן נפטר בעלה באופן טראגי וזלדה נשארה לגדל לבדה את רונאלד שהיה רק בן שנתיים.

מאוחר יותר פגשה את פרסי, ובשנת 1949 התחתנו ועברו יחד עם רונאלד לרודזיה (לימים זימבבואה), שנחשבה אז לארץ חדשה ומתפתחת עם הרבה הזדמנויות. ברודזיה נולדו להם שלושה ילדים נוספים: איבן, ברניס ומייקל.

המשפחה התגוררה בעיר השנייה בגודלה, בולאוואיו, בקרב קהילה קטנה של כ-500 משפחות יהודיות.
זלדה ופרסי הקפידו על זהותם היהודית, הילדים התחנכו בתנועות ציוניות ולמדו בבית ספר יהודי משהוקם.

אורח החיים והחינוך הציוני שספגו הילדים בבית הביאו שלושה מהם לעלות לישראל כשבגרו, ולמעשה, מצאו עצמם זלדה ופרסי חיים הרחק מילדיהם ונכדיהם. לקושי שבמרחק נוסף המצב הפוליטי שהחמיר, ובשנת 1977, כשהם בשנות החמישים לחייהם, החליטו זלדה ופרסי לעזוב את רודזיה ולעלות לישראל. החלטה זו היתה דרמטית בעיקר לאור העובדה שהם נאלצו להשאיר את כל רכושם ברודזיה, והגיעו לישראל במעמד פליטים, ללא שפה וכמעט ללא אמצעים.
בשנים הראשונות התגוררו באשקלון, שם חיו איבן ומשפחתו, ונקלטו במרכז הקליטה בעיר.

ב-1985 הגיעו זלדה ופרסי לנען והצטרפו לברניס ומשפחתה. זלדה החלה לעבוד במחלקת ההרכבה במפעל, ובהמשך ניהלה את קו הייצור של ממטיר 501. המפעל היה לה כבית שני, היא הצטיינה במוסר עבודה גבוה וראתה חשיבות רבה בתפקידה. לאורך כל השנים שחלפו נשמר הקשר המיוחד, ועד לפני כחודש עוד המשיכה זלדה להרכיב חלקים עבור המפעל במסגרת בית שקמה.

זלדה התקבלה בנען בחיבוק גדול ורכשה חברות טובות, גם בזכות צניעותה וגישתה החיובית ותמיד עם חוש ההומור המיוחד שלה.

במהלך השנים התרחבה המשפחה בישראל ובאנגליה. נולדו ארבעה-עשר נכדים ואחד-עשר נינים. זלדה רוותה הרבה נחת ממשפחתה ודאגה תמיד להתייחס עם ברכה ומתנה לכל יום הולדת, חג ומאורע של כל אחד.

זלדה הייתה מרכז המשפחה במפגשים הרבים, המפגש האחרון היה לפני כשלושה שבועות בפסח, וכולם עוד התפנקו ונהנו כמו תמיד מעוגות מעשה ידיה ומטעמיה המסורתיים.

בתקופה האחרונה התגלתה אצל זלדה מחלה ומצבה הבריאותי הדרדר במהירות. גם בתקופה זו, כמו בכל מהלך חייה, המשיכה בדרכה האופיינית, בנימוס ובאצילות, שלא להכביד ולדאוג לשלומם והרגשתם של הסובבים אותה.

Grandma, תודה על הערכים שהנחלת לנו ושפע הזכרונות. את מקור השראה לכולנו.
השארת אחרייך שבט משפחתי מגובש ואוהב. תחסרי לנו מאוד.

יהיה זכרך ברוך.
אוהבים, המשפחה.