פוקס אהובה

אהובה פוקס

תאריך לידה: 15/03/1922
תאריך פטירה: 27/09/2009
ארץ לידה: פולין
בן זוג: משה וידבסקי
בן זוג: אברהם פוקס

פיסות חיים
אמא שלנו נולדה במרץ 1922 בביאליסטוק שבפולין, כבת יחידה להורים מבוגרים.

בגיל שלוש התייתמה מאמה וגודלה באהבה גדולה בעיקר על ידי סבתה (אם אמה).
בגיל שמונה נפטר גם אביה.

כילדה יתומה חלק משנות ילדותה עברו עליה אצל דודיה, שהשתדלו לתת לה בית חם.

את חינוכה קיבלה בבית ספר “תרבות” שנשא אופי יהודי-עברי-ציוני. בבית הספר היו תלויות מפה גדולה של ארץ ישראל וקטנה בהרבה של פולין… ואמא האמינה שזוהי המציאות.

אמא היתה תלמידה טובה ואהבה את בית הספר. בשנת 1930 ביקר ח.נ. ביאליק בבית הספר וסיפר ביידיש לילדים איך בונים בית בארץ ישראל – מפגש מכונן לאמא ולחבריה.

ב-1.4.1938 הגיעה אמא באונייה לארץ ועלתה לירושלים ל”בית צעירות מזרחי”.
בימי השייט על האונייה הכירה את משה, שהיה מיועד לתל-חי, קשר שהביא לכך שתצטרף אליו בהמשך, ולאחר כמה שנים הקימו יחד את ביתם והביאו לעולם את רם ומיקה בקיבוץ מנרה בגליל העליון, שהיו בין ראשוניו ומקימיו.

בשנת 1951, אחרי שנים של חלוציות והתמודדות אישית לא קלה, עברה אמא לנען ולחיים משותפים עם אברהם, שהביא איתו למשפחה את שלומית, בתו. יחד הביאו לעולם את יעקב ויוספי, משפחה מורכבת אך שלמה, חמה ואוהבת לכל מרכיביה.

כמעט שישים שנה חייתה אמא בנען. שנים רבות מתוכן עבדה בהנהלת חשבונות, היתה חברת מזכירות, מעורבת מאוד בחיי הקהילה ובעלת דעה בנושאים ועניינים רבים.

עם פטירתו של אברהם חיפשה לעצמה אמא אפיקים אחרים לביטוי. היא עברה קורס תפירה ב”רופין” ועברה לעבוד במשך שנים רבות במתפרה. שנים בהן יצרה בגדים רבים בשמחה, באחריות ובמסירות, שכל כך אפיינו אותה.

במהלך השנים חוותה משפחתנו משברים רבים: נפרדנו בצער גדול מיפתח – בעלה הראשון של מיקה, מנמרוד – בעלה של שלומית, מעומר – בנם הבכור של שלומית ונמרוד, מאברהם ומיוספי – שנפטר ממחלה והוא בן ארבעים בלבד. כל אחד מאלה היה מאוד מאוד יקר לאמא והשאיר את חותמו על כוחותיה להתמודד.

בשנותיה האחרונות עברה אמא ל”בית הדרים”. בתחילה כמובן בהיסוס ובתחושה שזהו צעד קשה, בהמשך ידעה להעריך את הטיפול המסור לו זכתה ולברך עליו מאוד.

אמא היתה אישה נעימה, שקטה ומופנמת. ידעה לנצור רגשותיה ולעשות הכול ב”עיניים פקוחות” למען כל בני המשפחה, תוך תחושת נתינה שוויונית לצעירים ולבוגרים. בליבה ובידי הזהב שלה אפתה, רקחה, תפרה, סרגה, רקמה ודאגה לכל אחד ואחת מאיתנו.

אמא, סבתא האהובה והאוהבת – כך נזכור אותך לתמיד ונתגעגע…

הבנים, הנכדים, הנינים וכל בני המשפחה