ירקוני לובה

לובה ירקוני

שם משפחה קודם: לינזן
תאריך לידה: 15/06/1916
תאריך פטירה: 17/07/2002
ארץ לידה: פולין
בן זוג: מרדכי ירקוני

פיסות חיים
לובה, לבית לינזן, נולדה ביוני 1916 בעיר קובל אשר בפולין למשפחה מסורתית – בת חמישית מתוך שש בנות.

אביה, יעקב, נפטר ממחלה בהיותה ילדה. על מנת להבטיח את מחייתם עבדו הבנות במסעדה השייכת למשפחה תוך כדי לימודים. בעוד הלימודים התקיימו בבית ספר ממשלתי דאגה המשפחה להעניק חינוך מסורתי וציוני מעבר לשעות הלימוד על ידי מורה פרטי ללימוד השפה העברית.
את הלימודים סיימה בכיתה ט’. את שאר הלימודים השלימה בקורסים, ביניהם קורס הציור בו הייתה גאה וגילתה כישרון רב.
כחברה בתנועת “החלוץ הצעיר” הצטרפה בגיל 17 להכשרה ובמשך חמש שנים הכשירה את עצמה לעליה.

במאי 1939, טרם כניסת הגרמנים לפולין, הספיקה יחד עם אחותה הצעירה ריבה, לעלות לארץ.
לובה הגיעה ארצה בעלייה בלתי-ליגלית, באוניית המעפילים “אטרנטה” אשר נתפסה על ידי האנגלים.
בימיה הראשונים בישראל נשלחה למחנה עתלית, משם שוחררה לאחר תקופה והגיעה לנען בעקבות חברותיה.

יתר בני המשפחה, אמה וארבע אחיותיה עם משפחותיהן, נספו בשואה.

מתוך מצוקה כלכלית וחיפוש מקורות מחייה יצאה עם מספר חברי קיבוץ לעבודה בסדום, שם הכירה את מוטקה, לו נישאה בשנת 1940. לקראת לידת בנה הבכור, משה, עזבה את סדום וחזרה לנען.
במשך השנים נולדו הבנים יעקב וחיים.

בעוד היא עוסקת בעבודות הנדרשות בנען, כשאר החברים, פיתחה את כישרון הציור אשר אהבה ואף יצרה עבודות רבות אשר קישטו את בתי הילדים ומוסדות הקיבוץ. בלטו ביניהן מאוד עבודות ציור על גבי צלחות ויצירת אהילים למנורות תאורה.
מאוד גאה היתה ביעקב אשר הלך בעקבותיה ופיתח את כישרון הציור.

עם עבור השנים התאכזרו החיים למשפחה. יעקב הבן נפל במלחמת “ששת הימים”, בהיותו בן 22.
יעקב הנכד (בנו של משה) נהרג בהיותו בן 15 בלבד. ולאחר מכן נפטר בנה הבכור, משה, ממחלה, והוא בן 52.

אירועים אלו השפיעו על כל המשפחה ובפרט על לובה שהסתגרה בכאבה, זנחה את קריאת הספרים ואת מלאכת הציור שכה אהבה.

נחמתה הגדולה היתה בנכדיה אשר הקיפוה בחום באותם מפגשים שבועיים בהם דאגה והכינה את הפינוקים המיוחדים לכל נכד.
כאשר לא יכלה להכין בעצמה, דאגה שיוכנו על ידי הסבא מוטקה, תוך כדי “ניהול מרחוק”.

בשנים האחרונות התדרדר מצבה הבריאותי ונאלצה לקבל את תמיכתו הרבה של בעלה מוטקה, עד יום פטירתה.

נזכור אותך תמיד בשעותייך היפות והקשות!

יהי זכרך ברוך!