חזון נגה

נגה חזון

שם משפחה קודם: מועלם
תאריך לידה: 01/01/1923
תאריך פטירה: 17/04/2014
ארץ לידה: עיראק
בן זוג: עזרא חזון

פיסות חיים
נגה נולדה בשנת 1923 בבגדד אשר בעיראק בשם נג’יה. בתם של ג’ורג’יה ועזרא מועלם, אחות בכורה לתשעה אחים ואחיות. פירוש השם ניג’טי – להינצל מסכנה, והוא ניתן לה בעקבות הלידה הקשה שלה. כשעלתה ארצה עוברת שמה לנגה.

בעיראק, המצב הכלכלי של המשפחה היה טוב. לאביה היה מפעל לייצור נעליים שהעסיק כ-150 פועלים.
היהודים היו בתפקידי ניהול, והערבים היו בתפקידים זוטרים ופשוטים.

בגיל העשרה נגה ואחיה הצטרפו לפעילות הסודית של התנועות הציוניות שבהם לימדו עברית וסיפרו על החיים בארץ ישראל. הישיבות מטעם התנועה התקיימו כל פעם בבית אחר כדי שלא לעורר חשד.

בשנת 1943, כשהייתה בת 20, התחתנה נגה עם עזרא חזום. בזמנים ההם זה היה נחשב לגיל מבוגר יחסית לנישואים. הוא היה מבוגר ממנה בעשר שנים.

כאשר המצב הכלכלי הדרדר, ירדה המשפחה לעיר הדרומית בצרה, להטיב את מצבה, אך גם כאן לא היתה ישועה והמשפחה חזרה לבגדד.

עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, השתנה היחס ליהודים ורבים פוטרו ממשרותיהם הממשלתיות.
בסוף 1951 החל מבצע “עזרא ונחמיה” שהעלה במטוסים לארץ כ-500,000 נפש.
ההחלטה לעלות ארצה הייתה בעיקר של נגה, כיוון שהחיים בבגדד, בקרב הגויים היו לא קלים. זה התבטא בהתנכלות ליהודים וב”חיי הסוד” שהיו לא פשוטים. כשניתנה האפשרות לעלות לארץ, בלי אפשרות לחזור, לא היססה נגה והעלתה את כל משפחתה לארץ.

כשהגיעו בני המשפחה לארץ ישראל שאל הפקיד את עזרא לשם המשפחה שלו, וכשעזרא אמר “חזום” הפקיד שמע ורשם “חזון” – וכך זה נשאר.

אחרי העלייה לארץ, המשפחה עברה למעברת מגדל-גד בצמוד לאשקלון. התנאים במעברה היו קשים.
עם שלושה ילדים קטנים ובתנאי הצנע היה מחסור אמיתי גם במזון וגם בפרנסה.

בשנת 1952, כשהוצע להם לעבור לקיבוץ, נגה לא התלבטה ועוד באותו היום הגיעה המשפחה לקיבוץ נען.
המשפחה קיבלה חדר בצריף השוודי מול בית הקברות הישן, ומאז הקיבוץ היה ביתה.

נגה עבדה בבתי ילדים, בחדר האוכל של בית הספר, במכבסה ובתפירה עד גיל 80.

נגה ועזרא חזון השאירו אחריהם ארבעה ילדים – יחזקאל, תקווה, הרצל וליאורה, שנים-עשר נכדים וארבעה-עשר נינים.

נגה,
כמו הכוכב הכי זוהר, הכי בוהק בשמים, המקרין אור המלווה אותנו תמיד כל השנים ולא כבה ולו לשנייה.
האור שתמך בכולנו, עזר לנו לשאת בעול החיים והאיר את דרכנו לבל נפול.
בקיבוץ היית מאושרת, מעולם לא התלוננת, תמיד פעלת לעשות את הטוב ביותר, ותמיד עם חיוך ורצון טוב.
חכמתך, פועלך ונחישותך הם מקור השראה וגאווה לכולנו.
כעת, אנו נפרדים ואת תנוחי בשלום.
כולנו אוהבים אותך ולא שוכחים, ולאורך כולנו צוחקים, שמחים ובטוחים.

יהי זכרך ברוך.

חזי, תיקי, הרצל, ליאורה ובני משפחותיהם.