זיימן אריה

אריה זיימן

תאריך לידה: 28/08/1909
תאריך פטירה: 20/12/1979
ארץ לידה: פולין

פיסות חיים
סיפר עליו אחיו ישראל:
אריה נולד בעיירה פארונסקי שבפולין ב-1905. בבית הורינו ספג מילדותו הווי חיים מסורתי וציוני.
מגיל צעיר הצטיין בשמיעה טובה למוסיקה ואהב לשיר.
החזן מבית הכנסת הגדול שבעיירה צירף אותו למקהלה, הדריך אותו ופיתח בו את האהבה לשירה.
בשבתות היה אריה עוזר לאבא בזמירות וניגונים חסידיים.

אריה עבר ילדות קשה. במלחמת העולם הראשונה פלשו הרוסים לעיירה והטילו פחדם עלינו.
את הנוצרים גייסו לעבודות, אך את היהודים האשימו בריגול לטובת אוסטריה.
את אבינו ז”ל לקחו בטענה שהוא מרגל. קשרו אותו לפני הסוסים, הריצו אותו קילומטרים ועינו אותו בצורה קשה עד שאיבד הכרתו. אמא רצה אחרי השיירה והתחננה לפני הרוסים שישחררו אותו אך הם סירבו. לאחר שבוע חזר אבא הביתה רצוץ וחולה, ואחרי זמן קצר נפטר. אמא סבלה כל כך הרבה שזמן לא רב לאחר מכן נפטרה גם היא, ואנו נתייתמנו תוך זמן קצר מהורינו. נשארנו בבית ארבעה אחים ושתי אחיות.
אריה סבל מאוד, אבל התגבר בכוחות עצמו ונרתם לשאת בעול המשפחה.

בעיירה שלנו חיו כמה מאות משפחות יהודיות והיה בה הווי יהודי וציוני. בבית קראנו יום יום את העיתון האידי וכל ידיעה שהופיעה על ארץ ישראל קראנו בעניין רב.
התקיים בעיירה בית ספר כללי ובית ספר יהודי ציוני בשם “תרבות”. אריה למד בבית הספר הכללי ופעמיים בשבוע בבית הספר היהודי – עברית ותנ”ך. כבר אז ידע לדבר עברית וכמו כן היה פעיל במועדון ובהזמנת מרצים.

אריה החליט ללמוד את מקצוע הנגרות כדי להכשיר עצמו לעלייה ארצה. הוא הצטיין בלימוד המקצוע, היו לו ידי זהב. אחרי שלוש שנות לימוד הוא הוזמן לבחינה באיגוד המקצועי. איגוד זה היה נוצרי פולני ולא הצטיין באהבה רבה ליהודים ובכל זאת נתנו לו תעודת הצטיינות במקצועו.

אחרי מלחמת העולם הראשונה נעשה המצב המדיני והכלכלי בפולין קשה ביותר ליהודים והתחילה נדידתם מערבה.
אריה עזב את פולין ועבר לקרובי משפחתו בגרמניה. קשה היה לו להשיג עבודה בנגרות ובאין ברירה החל לעבוד במסחר, תחילה בדורטמונד ואחר מספר שנים בקאסל, שם פיתח פעולה ציונית ענפה בין הנוער המקומי.
הוא ארגן את ברית הנוער הציוני חלוצי, הקים חוגים ללימוד הציונות והשפה. בעבודתו בתנועה השקיע אריה הרבה מרץ הצליח מאוד. חלק גדול מנוער זה עלה ארצה ונקלט בקיבוצים שונים.

בשנת 1933 עלה אריה ארצה והצטרף לקיבוץ נען. הוא היה מאושר שיכול היה להגשים חלום חייו ולחיות חיי שיתוף. בשבילו היה ברור שהוא רוצה לחיות בקיבוץ כדי להגיע לשלמות בחייו.
כששוחחנו בינינו הדגיש תמיד את אי השוויון והצביעות הקיימים בחברה שמחוץ לקיבוץ.

אריה עבד בלהט השמש עבודה מפרכת בפרדסי יכין. באסם התבואה באבק, ונשא על כתפיו שקים כבדים.
גם יצא בשליחות נען לעזרה בהקמת ישובים בגליל ובנגב.

הוא אהב את הבריות, את נופי הארץ, את התנועה הקיבוצית – אך במיוחד אהב אהבה רבה את קיבוצו נען.
הוא היה גאה מאוד על הישגי המשק על כל ענפיו.

לעולם לא אשכח את דמותך האצילה ואני אסיר תודה לחברי המשק שסעדו אותך בימיך האחרונים…
יהי זכרך ברוך!