וולף לופוס

לופוס וולף

תאריך לידה: 28/06/1909
תאריך פטירה: 22/10/1976
ארץ לידה: גרמניה
בת זוג: חנה וולף

פיסות חיים
דברים על קברו – משה שילה
האדם הסובל בחיים – זהו הנושא המזדקר לנגד עינינו כשאנו עומדים היום ליד קברו של לופוס.
כוס היגון והיסורים היתה מנת חלקו.

מי הוא האיש אשר יכול כמעט למצות את מנת היסורים שעברו עליו, ולמרות הכל איש ישר, תמים ומאמין באדם ומוצא תמיד מילות עידוד ונחמה לזולת.
לופוס שייך לדור החלוצים, המאמינים בערכים ובהגשה עצמית.

נולד בשנת 1909 בגלייביץ שלזיה העליונה (כיום פולניה). התחנך בבית ספר גבוה.
הצטיין במקצועות ריאליים. גדל בתנועת הנוער “בלאו-וייס”. היה פעיל באגודה ציונית מקומית בחינוך נוער.

אהב טבע וסיורים. היה במקצועו צלם וחשמלאי. היה לו כושר גופני מעולה.
אהב דיוק וקפדן בביצוע העבודה.

בתקופת הפלמ”ח גויס ובלט בתור סייר מצטיין. עשה ימים ולילות בלי ליאות במשימות.
בא במגע עם חוגים רחבים של צמרת הצבא של היום וזכה להערכה. פעל גם כחובש.

כשחזר לנען לאחר תקופת השירות והכיר את חנה ז”ל, קיווה לחיים שקטים ונורמליים.
אבל הגורל התאכזר לשניהם. לפני כחמש-עשרה שנה התפתחה מחלתו, איטית אבל רצופה.
ומאז התחיל סבלו.
ואז התגלו אצלו תכונות אופי ונפש בלתי רגילים. כוח סבל, התגברות, רצון כביר לחיים – לא להיכנע!
גם בימים הכי קשים ידע להודות למטפלים והיה ער לכל תשומת לב.
התעניין בנעשה בסביבתו והתמיד בקריאה ספרים.

כך אני מלווה אותך, לופוס, בדרכך האחרונה.

אתה תישאר בזכרוננו כאדם גאה, ישר, עם רצון חיים כביר ותשמש לנו סמל להתגברות הרוח על החומר.

יהיה זכרך ברוך! היית שותף נאמן לבניית ביתנו הקיבוצי.

* * *

דברים על קברו – מנחם רוסק

לופוס היה סייר בחוליית הסיור הראשונה של פלוגה ה’ בפלמ”ח. החוליה הוקמה עוד בשנת 1941.
חוליה זו היתה הגרעין למחלקת הסיור של הפלוגה, ותקופת פעילות זו היתה אחת מהיפות בחייו של לופוס.
(פלוגה ה’, יחד עם יחידות נוספות התלכדו לגדוד ה-2 של הפלמ”ח, שהיה כוח המגן המאורגן היחידי בנגב בפרוץ מלחמת השחרור).

לופוס הסייר היה כבר אז בוגר מחברי החוליה שהתמקמה בבניין בודד במושב באר טוביה, ולמרות זאת השתלב יפה בחוליה וזכה להערכה רבה.

לופוס היה לא רק סתם סייר אלא מוסד בפני עצמו, דבר שבא לביטוי במסעות הארוכים של הפלוגה למצדה ולנגב.
לופוס היה הצלם, החובש, הסנדלר וגם הסבל לעת הצורך. ועל כל אלה עוד יסופר.

היום אנו נפרדים ממך גם בשם חברים רבים, אשר את כאבם כאבת וריפאת כחובש ואת משאם נשאת לעת כשלו בדרך, ויחד אתם אהבת וזכרת את שבילי הארץ – עד יומך האחרון.