וולף חנה

חנה וולף

שם משפחה קודם: ביהם
תאריך לידה: 14/12/1914
תאריך פטירה: 11/04/1976
ארץ לידה: גרמניה
בן זוג: לופוס וולף

פיסות חיים
חנה נולדה ב-14 בדצמבר 1914 להוריה הלנה ופליכס ביהם, בעלי מסעדה, בעיר בויטן שבשלזיה העלית.
למשפחה שלושה בנים ושלוש בנות. חנה סיימה לימודיה בגימנסיה ולמדה שנה בבית ספר לאחזקת בית, בעיר ברסלאו. כשחזרה מלימודיה נפטרה האם, וחנה הפכה לאם המשפחה.

בשנת 1938 נלקחו האב והאח על ידי הנאצים למחנה הריכוז בוכנוולד. חנה טיפלה בעניינם בברלין והצליחה לשחררם. האח יצא לסין, והאב עם אח ואחות קטנה – לפולין. אותה שנה יצאה חנה לאנגליה, וב-1939, עם פרוץ המלחמה,
כאשר נעצרו כל אזרחי גרמניה שם, היא הצליחה להתגייס לצבא הבריטי והייתה סמלת מטבח. כך הגיעה עם הגדוד שלה לפלשתינה-א”י בשנת 1943.

את לופוס הכירה ב-1944 בביקור עם אחותה עליזה אצל ידידים בני עירם בנען. בעודה במדים במסגרת הצבא התהדקה החברות עם לופוס והיא התקשרה מאוד לנען והיתה מבלה בנען את כל החופשות. חנה חזרה לאנגליה עם הגדוד שלה, ורק לאחר השחרור חזרה לארץ ולנען, וכאן נישאה ללופוס ב-20 בינואר 1949.

תקופת האושר של חיי המשפחה עם הולדתו של הבן מיכאל הייתה קצרה, כי הבן השני ירון ז”ל נפטר בעודו תינוק.
מות הרך הנולד פגע בה קשות.

אט אט נתגלתה דמותה המיוחדת: רגישות, אופטימיות, אחריות, חברות, אהבה לזולת, גבורת חיים. רבים החברים בתוכנו אשר נתקלו בה בעת צרה, והיא בפשטות וכדבר מובן מאליו מציעה את עזרתה בלי לחכות שיפנו אליה.

חנה נמצאת תמיד במקום בו זקוקים למעשה החברי היומיומי הפשוט, למעשה הקטן והגואל. אם חשבה שדבר מה לא מצא את פתרונו הראוי לנו כחברה – ידעה לומר מילים כדרבנות לשם תיקון. הייתה מתייצבת, ובמבט בהיר וחיוך טוב לב – משכנעת. שופעת אהבת צדק ושוויון הייתה, שופעת חברות טובה ואנושית.

תקופה ארוכה נשאה בעול הטיפול בלופוס – והיא עצמה נושאת בקרבה את מחלתה האנושה… תמיד מלאת תקווה ואופטימיות, מקפידה להיות עצמאית ולא להזדקק לעזרה. גם במצבה הקשה – ידעה לעזור לאחרים, תוך חיוך ומילה חברית, לעודד ולהתעודד. כמה השתדלה לא לצער חברים באמת האכזרית – אמת שהייתה ידועה לנו ובוודאי גם לה.

חנה מסמלת את גבורת החיים. משכמה ומעלה בציבורנו. דמות איוב, שמכות הגורל לא יכלו לה.
נפטרה ב-11.4.1976.

* * *
חנה וולף, “הייקית” שבחבורה, תמיד עליזה ושמחה, תמיד במרכז הרעש, הפעילות והשמחה.
נושאת בשקט וללא תלונה את מחלתו של לופוס בעלה וסועדת אותו בכל.

חנה ידועת חולי בשנותיה האחרונות, מכסה על כל אלה בכוח רצון, אומץ ואהבה אין קץ למשפחה ולבית.

לפני מספר שבועות כאילו הרגישה את הקץ הקרב. ביקשה כי יאפשרו לה ביקור קצר באנגליה,
על מנת לנוח מעט – אמרה וידעה כי לא היא…

והנה חזרה מלאת מרץ כדרכה, משתלבת בחיים הרגילים, מתעניינת בנעשה במשק ושמחה לכל חידוש.
מדרבנת את מיכאל להתקדם וללמוד, ליהנות מהחיים ולא לקשור עצמו לבית.
שלא ירגיש עצמו חייב – כי היא ישנה, היא אחראית, היא נושאת בעול…

ולא עמד גופה בעומס.

בשבועיים האחרונים לחמה מלחמה אבודה כנגד אויב אכזר, רוחה ואומץ לבה לא עמדו לה…

יהי זכרה ברוך!

* * *

דברים ביום השנה – הנס אולמן

… ביום ההוא, לפני שנה, כשהבאנו את חנה למנוחת עולמים, עמדתי בקצה קהל המלווים ולא שמעתי את המילים שנאמרו ליד הקבר. עמדתי ואמרתי בלבי מילות הספד, והן לא עברו את שפתי…

… יש וצמח נעקר ממקומו ונשתל מחדש בשטח גידול אחר. הוא משאיר שורשים במקומו הראשון ובעצמו נפצע פצעים. כך קרה לרוב רובם של עולי מרכז אירופה בבואם לארץ.

חנה לעומתם – נעקרה פעמיים. היא יצאה את גרמניה ועברה לבריטניה. ורק משם, אחרי התגייסות לשירות בצבא המלכותי במלחמת העולם – עלתה ארצה. כך קרה שהיא הגיעה לנען מבוגרת יותר מרוב החברים שבאו מאותו המוצא, בגיל ובמצב שעלול היה להקשות את קליטתה בינינו.

אשה יכולה לרפא פצעי עקירה כאלה בזמן קצר והיטב כשהיא יולדת, ובהבנה נשית כשהיא מגישה טיפול ותשומת לב לסובבים ולנזקקים לה. חנה הגיבה על הצרות במשפחתה בתכונות הנשיות היפות והטובות יותר, וכך, בלי שהיא או חבריה הרגישו במהלך העניינים, היתה מקובלת על כולם והיתה לאחת מהשורה, ככל החברות.

… נזכרתי בשורת תפילה של כורים מתקופה שעברה, לפני מאה שנים:
“תהיה מתנת האלונים לבב עליז לכולנו”. באופייה של חנה בלט הלב העליז משך כל חייה הקשים.
יתכן שהרוח הטובה שהיא נשאה עמה כל העת והעניקה אותה לכל שפגשה בדרך – היה משוא פנים – דבר אשר בעצמו היה סימן וסמל לחוזק ואומץ רוחה.
וזו המתנה הנדירה של הלב העליז הנמצא תמיד מאחורי הכל. זו היתה חנה.

כך דמותך חנה חרוטה בלבי.