דורון מנוחה

מנוחה דורון

תאריך לידה: 01/11/1916
תאריך פטירה: 16/02/2002
ארץ לידה: גבול פולין-רוסיה
בן זוג: אריה דורון
בן זוג: נעמן שוורצמן

פיסות חיים
אמא…

אמא נולדה בפולין-רוסיה, בעיר קובל בשנת 1915, בת שנייה להוריה – יהודה ושרה מילר, אחות לאליעזר. אחריה נולד אחיה הצעיר יעקב.
בגיל ארבע התייתמה מאמה, ולאחר שאביה נישא בשנית נולדו פנינה ויצחק.

בשנת 1923 עלתה המשפחה לארץ והתמקמה בבית “ברית עולי ורשה” – ברחוב סלמה ביפו.
משם עברו לרחוב מזא”ה – פה נולדו הילדים הצעירים, מרים ואברהם – משפחה גדולה: הורים ושבעה ילדים. סבא יהודה עבד בבניין כפועל וכקבלן שעות רבות, על מנת לקיים את המשפחה.

לאמא לא היו חיים קלים בתוך המשפחה הענפה – היא חיפשה תמיד חום ותשומת לב.
בגיל צעיר, בטרם סיימה את לימודיה היסודיים, התחילה לעבוד כמטפלת לילדים ועברה להתגורר עם המשפחה בה טיפלה. ראש המשפחה, שמואל בס, אותו הכירה כמורה בבית הספר, עזר לה וקידם אותה בלימודיה.

באותו זמן נודע לה שקיים סניף “הנוער העובד”. כיוון שהיתה צעירה מדי מלהיות חברה ב”נוער העובד” נרשמה תחילה כ”צופה” ואחר כך כחברה. שם הכירה את דוד כהן ז”ל שדאג לה ולחבריה כמו אבא טוב ושלח אותה לכפר הנוער בן שמן לזמן קצר, ובשנת 1932 להכשרה בעין חרוד.

בעין חרוד הכירה אמא חברים רבים, בני גילה, עבדה ולמדה.
זאת היתה תקופת פריחתה – תמיד כשנזכרה בתקופה זו היתה מאושרת – היא נשארה קשורה לעין חרוד ולחבריה לאורך כל חייה.

באותה תקופה נשלחה קבוצה להקים קיבוץ חדש בכפר יונה. אמא הצטרפה אליהם ועם פירוק הקבוצה באה לנען – בשנת 1934. בנען התאקלמה בעבודה ובחברה.

היא עבדה במספר מקומות: ברחובות – בקטיף, בלול הקיבוץ שנים רבות, וכמטפלת בילדים הראשונים של הקיבוץ.
היא אהבה אותם והם אותה – היתה זו תקופה מאושרת בחייה.

בנען, בשנת 1945, נישאה אמא לאבא – אריה דורון, ובשנת 1946 נולדתי.
כעבור שנתיים וחצי נולדה אחותי הצעירה, תמר ז”ל. למרות התנאים הקשים בנען היתה מאושרת בקן המשפחתי ובמסגרת הקיבוץ, שראתה בו יותר ממקום מגורים – בית ומשפחה.

ואז נחתה עליה ועל כל משפחתה מחלתה של תמר, והיא בת שמונה בלבד. בתקופה זו אמא ואבא היו מרותקים למיטתה – תחילה בבית החולים ואחר כך בנען – במסירות אין קץ.
כל המשפחה עברה ימים ארוכים וקשים.

אמא היתה מאושרת כאשר תמר החלה להתאושש ולהשתלב בחברת הילדים.
היא החלה ללמוד ולעבוד כספרנית בחדרי העיון ובמקביל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב.
אמא דאגה לתמר כל ימי חייה, טיפלה בה והקדישה לה את כל כוחה וזמנה.

בנוסף עברה אמא משבר משפחתי, כשאבי עזב את נען ואותה ונותק עמו הקשר לזמן רב.
באותה תקופה אני נישאתי ועזבתי את נען וכל עול הטיפול בתמר נפל על כתפיה של אמא – שהיתה בודדה וכואבת.

ופתאום – הופיע האור באפלה… נעמן, ידיד נעוריה, עמו שמרה כל השנים על קשרי ידידות, נכנס לחייה. הקשרים בינו לבין אמא חודשו והתחזקו עד שעבר לביתה בנען.
נעמן תמך נפשית באמא וטיפל בתמר כאב. תקופה זו היתה לאמא מאושרת ונפלאה.
הם חיו כזוג יונים.

יחד עם זאת ידעה אמא כל העת שזמנה של תמר שאול ומחלתה הולכת ומחמירה.
בשנת 1979 ניחתה על אמא הקשה במכות – לאחר ייסורים קשים נפטרה תמר והיא בת 30.
אמא כאבה מבפנים והמשיכה בשגרת החיים כלפי חוץ, נתמכת על ידי נעמן שמילא אותה באהבה, על ידי משפחתה ועל ידי חבריה הרבים בקיבוץ. אני ניסיתי לשמח אותה עם הנכדים ובהמשך עם הנינים.

במשך השנים עברה אמא לעבוד במועדון החברים ולאחר מכן בארכיון. כמו כן מילאה תפקיד בוועדות השונות בקיבוץ: בחינוך, בסידור העבודה ובוועדת קשישים. במקביל היתה חברה ב”נעמת” וטיפלה במחזורים רבים של אימהות ברוכות ילדים.

כל אותו הזמן היתה מעורה בכל הקורה בקיבוץ בדבקות ובאהבה – מעולם לא ויתרה – ולו על טקס אחד או חג.
היא למדה בקורסים שונים בבית הספר לחברים. היתה פעילה בפעילות חוג “גיל הזהב”, השתתפה בקורס לספרות ו”בלעה” בעניין רב ספרים רבים.

בשנים האחרונות עיקר דאגתה היה לנעמן. היא טיפלה בו במסירות ונסעה עמו לכל הטיפולים והבדיקות – עד שחלתה בעצמה. כאבי ראש תכופים וטשטוש ראייתה הביא אותה לבדיקה שהעלתה כי חלתה במחלה קשה.

היא עברה תקופה קשה – טיפולים קשים והחמרה הדרגתית במצבה. היא שרדה תודות לטיפול המסור של צוות חדרי החולים, אהבת המשפחה ולמסירותו של נעמן שהגיע לבקרה בכוחותיו האחרונים – עד שנפטר בקיבוץ – בקיץ 2001.

כבתה היחידה ניסיתי להנעים את זמנה ככל שניתן – להגיע לביקורים תכופים, להביא עמי את ילדיי ונכדיי, לנסות לעודד את רוחה – פשוט להיות אתה.

אמא נפטרה בשבת בבוקר, ד’ באדר תשס”ב, 16 בפברואר 2002.

נזכור אותה תמיד כאישה טובת לב, צנועה ונעימת הליכות שאהבה להעניק לאחרים.

יהי זכרה ברוך!

רחלי