גלילי מושה

שם משפחה קודם: קוקסו
תאריך לידה: 04/02/1916
תאריך פטירה: 20/02/1980
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: ישראל אביצחק גלילי

פיסות חיים
מושה גלילי לבית קוקסו נולדה בדרום רוסיה ב-4 בפברואר 1916, במושבה חקלאית יהודית – “נהר טוב”, והיא דור חמישי לחקלאים יהודים.

להוריה, יצחק ורבקה קוקסו, תשעה בנים ובנות, ומושה הצעירה ביניהם.
אחיה ואחיותיה הגדולים של מושה עלו לארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת “גדודי העבודה” על שם טרומפלדור, והיו בין המתיישבים הראשונים בעמק ובין מקימי עין חרוד.

ב-1925 עלתה מושה לארץ עם אחיה נחום, אחותה שלומית ועם הוריה, והיא בת תשע.
הם באו לעמק, לעין חרוד, ושלושת הילדים נקלטו בחברת הילדים בבית הספר המקומי.

מן המורים הדגולים, מניחי היסוד לבית הספר הקיבוצי – משה כרמי, שפרוני ושושנה – למדה מושה את האהבה לתנ”ך, לשבילי הארץ, לספרות ולמוסיקה; ומאז ועד יומה האחרון לא פסה נאמנותה לערכים שספגה בילדותה, ולא דעכה בה האהבה וההערצה למוריה שלה.
היא גדלה כבת העמק ובת עין חרוד, חקלאית מנעוריה, בעלת חושים לטבע ותושיה חברתית.

ב-1933 התקבלה מושה כחברה בעין חרוד והצטרפה בכך לאחיה – עטרה, נחום ושלומית.
ב-1936 נשלחה לפעולה בנוער העובד בתל אביב.
ב-1938 בנתה את ביתה עם ישראל בנען.
ב-1939 נולדה בתם הבכורה תמר, ואחר כך יעקב, יצחק ז”ל וגיורא.

מושה באה לנען עם ניסיון וידע בעבודה חקלאית, בעיקר בענף הנטיעות, ותרמה כאן מניסיונה.
כן היתה פעילה בתחומי ה”הגנה”. עברה קורס מ”כ, הדריכה בשימוש בנשק ולקחה חלק בשמירה כמפקדת עמדה.

במשך הזמן עברה לעבודה בבתי הילדים וכן מילאה תפקידים שונים – כמחסנאית ילדים, מחנכת בשכבת הנעורים ומזכירת שירותים – והיא מעורה בכל הנבנה בנען.

ואז בא היום הנמהר. ב-1968 נפל בפעולת כראמה הבן יצחק, והוא על סף נישואיו.

מושה וישראל סירבו להצטרף בזמנו לארגון ההורים השכולים. הנימוק, כדברי מושה: “הגורל הטיל את המעשה עלי ואני לבדי צריכה להתמודד עמו. שום ארגון לא יעזור, אני יודעת, שוב אינני מושה שלפני נפילת יצחק…”

ואמנם מאז נקרע מיתר חיות ראשי בעולמה. היא ניסתה למלא החלל בבנין הקן החם כרעיה, כאם, כסבתא לנכדיה, וגם בקשרי רעות רבים ומסונפים, והכל סביבה צומח שוקק חיים… אך כנראה מלבר בלבד.

עם מותו של ישראל ב-1978 הוחמר מצבה והיא הלכה ודעכה, גופנית ונפשית. ואף שהמשפחה סביב, החברים וכן הרופאים, עשו מאמצים להשיב לה את כוח היצירה, את האיזון, את שמחת החיים – הכל לשווא, עד הסוף המר שבא בחטף.

נפטרה ב-20 בפברואר 1980.

יהי זכרה ברוך