גלילי ישראל

ישראל גלילי

תאריך לידה: 01/05/1911
תאריך פטירה: 08/02/1986
ארץ לידה: אוקראינה
בת זוג: צפורה גלילי

פיסות חיים
אבלים מרכינים אנו ראשינו עם מותו של חברנו ישראל גלילי. כמעט בן 75 – וכל חייו מלאי פעילות למען מטרות שאותן ראה תמיד לפניו ואליהן רצה להגיע.

ישראל נולד באוקראינה, אך אפשר לכנותו “צבר”, כי עלה ארצה בגיל רך עם חלק ממשפחתו.
מלחמת העולם הראשונה הפרידה וניתקה את המשפחה, ורק לאחריה הגיעו אביו ואחותו שנשארו בגולה.

ישראל היה בין מקימי תנועת “הנוער העובד” ופעל רבות בין שורותיה. יחד עם ארבעים ושלושה נערים ונערות חלם חלום גדול – הקמת ישוב קיבוצי. החזון התגשם עם הקמת קיבוץ הנוער העובד הראשון – נ ע ן.
ישראל היה גאה כל שנותיו בביתו הקיבוצי ולגביו הקמתה וביסוסה של נען היה אחד ההישגים החשובים בחייו.

ישראל – תלמידם וחברם של יצחק טבנקין וברל כצנלסון – היה מראשי “הקיבוץ המאוחד”.
משנות השלושים גויס ל”הגנה” – ותפקידיו שם היו אחראיים ועבודתו סודית ביותר. עד מהרה למדו להכיר את יכולתו והוא נמנה עם ראשי “ההגנה” ועבד לצדם של אליהו גולומב, שאול אביגור ומשה סנה.

לאורך כל שנות עבודתו בפעילות ציבורית נהג למסור אינפורמציה עדכנית, עד כמה שמותר, לחברי קיבוצו – נען.
תפקידו – ראש המפקדה הארצית של “ההגנה” (רמ”א), מ-1947, עד הקמת צה”ל, בתקופת מלחמת השחרור.

ישראל היה מעורה ופעיל בחיים הפוליטיים משנות הארבעים, היה מראשי “התנועה לאחדות העבודה”, מפ”ם, “אחדות העבודה פועלי ציון” בגלגולה העצמאי, ומיוזמי הקמתה של מפלגת “העבודה” ומנהיגיה.
למרות שהיה פעיל בתפקידים ממלכתיים ועבודתו נעשתה בחוץ, היתה נען ביתו וממנה יצא לפעילויותיו.
תמיד מסייע לבעלי תפקידים מרכזיים בבית בעניינים רגישים, סייע לכל חבר שפנה אליו, ובעיקר למורים וסטודנטים, כי טען שהחינוך הוא המפתח לעיצוב הנוער.

ישראל כיהן כחבר כנסת משנות החמישים עד 1977. היה שר בממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין – שבהן מילא תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות החוץ והבטחון של המדינה, והקמת מפעל ההתיישבות לאחר מלחמת “ששת הימים” בגבולות בני הגנה.

על אף היותו בתפקידים ממלכתיים ומרכזיים התרחק מן הכבוד והשררה וניכר בדרכו הצנועה.

לפני שנתיים נפל למשכב. רצון החיים שלו היה עצום. הוא נאבק במחלתו, שקטעה פעילותו, ולא יכול לה.

ברצף כל השנים נמצאת צפורה אתו, פעילה גם היא. יחד עברו אסון משפחתי – מות יונתן, ותמכו האחד בשני.
בשמחה והנאה ראו כיצד צומחים הנכדים, בניהם של שלמה ואילת.
בשנות מחלתו האחרונות סעדה אותו צפורה בנאמנות ללא גבול.

נזכור את ישראל, איש התנועה והקיבוץ. ישראל הרֵע, הידיד, שנעים לשוחח עמו, שתמיד מוסיף על אשר כבר ידעת, שמשכיל אותך ומאיר עיניך בנושאים שונים.
זה ישראל – שכך יישאר בלבותינו.

יהי זכרו ברוך!