בית כנסת דרכי נועם

טעימות לשבת – פרשת ויקרא

זמני השבת:
יום שישי:
הדלקת נרות 18:37
מנחה וערבית: 18:30
יום שבת:
שחרית: 07:45
מנחה: 18:30  צאת השבת 19:37

ברכת האילנות
פעם אחת בשנה, במשך חודש ניסן, נוהגים לברך את אלוקים על העצים והאילנות היפים שהוא ברא. את הברכה יש להגיד כשעומדים ליד עץ שהגיע כבר לעונת הפריחה ומוציא פרחים או פירות. נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה´ אֱלֹקֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם"

להקריב את הנפש

דיני הקרבנות בתורה נפתחים במילים "אדם כי יקריב". בהמשך, כאשר מדברת התורה על מנחת סולת, נאמר "ונפש כי תקריב". כותב על כך רש"י: "לא נאמר 'נפש' בכל קרבנות נדבה, אלא במנחה. מי דרכו להתנדב מנחה? (כלומר, סולת שהיא זולה מאוד לעומת בעל-חיים) – עני. אמר הקדוש-ברוך-הוא: מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו".

מנחת סולת מכילה בלילה של קמח ושמן, בתוספת קומץ לבונה. תכולה דלה מבחינה חומרית, אך היא עולה לעני במאמצים, הרבה יותר ממאמציו של העשיר לכיסוי עלות קרבן בהמה. לפיכך מסמלת הקרבה זו רצון נפשי פנימי ועמוק להתקרב אל השם. 'ונפש כי תקריב' – כי תתקרב.

כל עוד לא נבנה בית-המקדש, אין לנו אפשרות להקריב קרבנות כפשוטם. אולם תמיד יש לנו אפשרות ומוטל עלינו להקריב קרבנות ברוחניות. רמז לכך ניתן בפתיח האמור: "אדם כי יקריב מכם". מילים אלה נכתבו בסדר זה דווקא (ולא "אדם מכם כי יקריב") – כדי לאפשר לפרש אותן גם כך: "אדם כי יקריב קרבן מכם". כלומר, שמאתנו עצמנו, מתוך תוכנו, מגיע הקרבן. כאשר יהודי מתגבר על היצר הרע, על הנפש הבהמית שבו ומתנהג כרצונו של הקדוש-ברוך-הוא – זו הקרבה אישית, שעולה למרום כמין קרבן.

כך גם המילים "נפש כי תקריב" רומזות להקרבת הנפש. 'לזבוח' את הנפש הבהמית על מזבח הרצון האלוקי. כל 'זביחה' כזו, כל התגברות על היצר הרע, מקרבת אותנו אל הגאולה השלמה – הזמן בו נזכה לקיים את עבודת הקרבנות כפשוטה, בבית המקדש השלישי, והזמן בו ההתקרבות העמוקה של כל יהודי אל הקדוש-ברוך-הוא, תגיע לשיאה

  • ביום שני התקיים ערב לימוד בחברותות
  • וביום שלישי התקיימה מסיבת ראש חודש

שבת שלום ומבורך ממתפללי בית הכנסת והרב ירון חרפק