בית כנסת דרכי נועם

טעימות לשבת – פרשת קרח

זמני השבת:
הדלקת נרות:   19:28
צאת  השבת:   20:34

זמני התפילות:
יום שישי:
מנחה וערבית: 18.45
יום שבת:
שחרית: 07.45
מנחה: 18.45

הפרשה בקצרה

בפרשה מסופר על קורח ושאליו מצטרפים 250 איש. שטענו שמשה ואהרן לא יותר קדושים מאשר כל הקהל, ולכן מדוע משה ואהרן מתנהגים באופן מיוחד מעל הקהילה כולה. משה אומר לקרח ועדתו להכין קטורת לפני השם. קורח מסתובב במחנה ומתסיס את העם נגד משה ואהרן, וכולם יחדיו התאספו לפני אוהל מועד, אך אז ה' הופיע לפתע וציווה את משה ואהרן להיבַדל מתוך עם ישראל כדי להשמיד את כולם. משה ואהרן התחננו שה' לא יהרוג את כולם בגלל חטא של קבוצה אחת. בשלב זה האדמה פתחה את פיה ובלעה את קורח ובני משפחתו ואש יצאה מהשמיים ושרפה את 250 אנשי קורח שהקריבו את הקטורת. העם החל להתלונן נגד משה ואהרן בטענה שהם הרגו את עַם השם! גם בפעם זו נגלה ה'  בענן. ה' ביקש שוב ממשה ואהרן לצאת מהקהל כדי שיוכל להשמידם, ושוב התחננו משה ואהרן, אך הפעם אמר משה לאהרן להזדרז ולקחת במהירות את הקטורת ולרוץ אל תוך העם בגלל שבינתיים החלה מגפה נוראה להשתולל. אהרן רץ עם הקטורת ועצר את המגפה. ה' ציווה למשה לקחת מטה אחד לכל שבט ולכתוב עליו את שם השבט ומטה אחד עם שמו של אהרן ושל שבט לוי ביניהם. המטות הונחו באוהל מועד. למחרת מטה אהרן הוציא פרחים, ניצנים ושקדים! בכך הוכח כי אהרן נבחר על ידי ה' להיות כהן גדול. ה' ציווה להציב משמר ובכך למנוע מזרים להתקרב בטעות למשכן. וגם לתת ללויים עשרים וארבע מתנות כהונה הכוללים רשות לאכול מהקרבנות שהעם מביאים.

ויקח קרח (במדבר טז,א)
מאחורי המחלוקת של קורח ועדתו עמדה שיטה רעיונית שלמה. הם חלקו לא רק על עצם הכהונה, אלא גם על כללות התפיסה של עבודת-ה', כפי שניתנה למשה בסיני. מול התפיסה של התורה הם העמידו שלוש תפיסות חלופיות, המרומזות בשלוש האותיות של המילה 'קרח'.

דרכי הביטוי של האדם הן שלוש – מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה והדיבור שייכים לחלק הרוחני של האדם (המחשבה היא רוחנית והדיבור מחובר עם המחשבה). לעומתם, המעשה שייך יותר לחלק הגשמי, שכן עניינו של מעשה הוא לבצע דברים בתוך העולם הגשמי.

מעמד הכהונה
התורה מלמדת את השילוב הנכון בין המחשבה, הדיבור והמעשה בעבודת ה'. מצד אחד, המעשה הוא העיקר, ומצד שני נדרש האדם למלא את המעשה בתוכן רוחני – כוונה ורגש. מבחינת המעשה, שווים כל בני העם היהודי, שכן כולם מקיימים את מעשה המצוות באורח זהה, אולם מבחינת הכוונה והרגש – כאן יש הבדלים גדולים.

לכן לצד חשיבותו של המעשה, מדגישה התורה את הצורך במעמד הכהונה. הכוהנים מסמלים את הרוחניות היתרה, ותפקידם לרומם את העם לדרגות גבוהות יותר של קדושה ורוחניות.

שלושה קווים
השילוב הזה בא לידי ביטוי באות ה. האות הזאת מורכבת משלושה קווים. מוסבר בתורת הקבלה והחסידות, שהקו העליון והימני, המחוברים יחדיו, מסמלים את המחשבה והדיבור, שגם הם מחוברים. הקו השמאלי, הקצר, מסמל את המעשה. וזה המבנה הנכון של עבודת ה': המחשבה והדיבור, שהם הצד הרוחני, עומדים במעמד נפרד מהמעשה, והמעשה מתיישר עם הקו התחתון שלהם.

קורח ועדתו אינם מקבלים את התפיסה הזאת והם מציגים שלוש תפיסות אחרות. האחת מרומזת באות ק. היא דומה מאוד לאות ה, בהבדל אחד – הקו השמאלי אינו מתיישר עם הימני אלא יורד למטה יותר. כלומר: אם המעשה הוא העיקר, אפשר להתנתק לגמרי מהרובד הרוחני ולשים את הדגש אך ורק על הצד הגשמי.

השילוב הנכון
או תפיסה מנוגדת לחלוטין: העיקר הוא הכוונה והרגש, הצד הרוחני של עבודת ה', ואין משמעות לעשייה הגשמית. זו האות ר, שבה יש רק שני קווים (מחשבה ודיבור), וקו המעשה חסר לגמרי.

אולם עיקר טענתו של קורח מרומזת באות ח. גם היא דומה מאוד לאות ה, אלא שבה אין נתק בין קווי המחשבה והדיבור לקו המעשה. קורח מעמיד את המעשה בדרגה שווה למחשבה ולדיבור, ומכיוון שמבחינת המעשה שווים כל בני-ישראל, אין סיבה לתת מעמד מיוחד לכוהנים.

אלא שכל הרעיונות הללו הם נגד ה' ותורתו, כי רצון ה' הוא שלצד חשיבותו של המעשה יינתן דגש מיוחד ומעמד מיוחד לכוהנים ולהיבט הרוחני של עבודת ה'.

שבת שלום ומבורך ממתפללי בית הכנסת והרב ירון חרפק